דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

טבנקין משה ז"ל

בן חנה ויצחק
נולד בכנרת(מושבה), ישראל
בי"ח אייר תרעז, 1/5/1917
גוייס ב-1941
שרת בפלמ"ח
יחידות: פל' א', מטה הפלמ"ח, מחלקת קשר, מטה ארצי
תפקיד אחרון: קצין תרבות
שוחרר ב-1949
נפטר ב-ז' אייר תשלט, 4/5/1979
נקבר בקיבוץ עין חרוד מאוחד

קורות חיים

משה טבנקין נולד בל"ג בעומר שנת תרע"ז, 10 במאי 1917. משה נולד במושבה כנרת לחוה (לבית סטאשבסקי) ויצחק טבנקין, ממנהיגי הקיבוץ המאוחד. אחיו הם: לוחם הפלמ"ח יוסף (יוספל'ה) טבנקין, חנה טבנקין, אדריכלית במקצועה, ואהוביה טבנקין, שהיה פעיל למען ארץ ישראל השלמה. כשהיה בן חמש עבר משה עם משפחתו לעין חרוד. זה היה בשנה הראשונה להיווסדה. באותו זמן החלה להתלקט ולהתלכד חברת הילדים הצעירה של עין חרוד, שמנתה כעשרה ילדים מגיל 5 עד 15. רובם בני משפחות מהעליה השנייה וה"שומר" ומקצתם אחים ואחיות קטנים של חברי משק ובני שתים-שלוש משפחות מהעלייה השלישית. "בית הילדים" שנפתח אז, כלל את ילדי הגן ואת הילדים מגיל בית ספר ומשה'לה - אחד מהם. בשנת 1925 יצא יצחק טבנקין עם משפחתו בשליחות ל"החלוץ" בפולין והשנה שבילה משה'לה בילדותו "בין החלוצים", טבעה בו חותמה לכול חייו. בשוב המשפחה לעין חרוד נשתלב משה'לה מחדש בחיי חברת הילדים. ביזמתו הקימו הילדים - בהשפעת הצגות "הבימה" ו"האוהל" שנתקיימו אז בעין חרוד - "תיאטרון", שקראו לו "העצמי" ואף הציגו מערכון - "חלום יעקב", שמשה'לה חיבר וביים. כן התפרסמו שירים ראשונים שלו ב"ביתנו", עתון בתי הילדים שלנו. שירו הראשון בדפוס נתפרסם בעתון "החלוץ הצעיר" בווארשה, בשנת תר"ץ - שיר שנשלח לאביו, שהיה בשליחות. אז גם חיבר את שיר קציר העומר "השמש יורדת, שוקעת" והמלחין ש. פוסטולסקי - חבר עין חרוד, באותם הימים - חיבר לו מנגינה. השיר הפך עם הזמן לחלק בלתי נפרד מטכסי העומר בפסח בישובים קיבוציים רבים. מגיל שלוש-עשרה החל להיות פעיל בחיי "הנוער העובד", פעילות שנעשתה אינטנסיבית משנה לשנה, תוך השתתפות בכינוסים, מחנות ארציים ופגישות ושזירת קשרי-חברות עם חברים בסניפים ובמרכז ועם מדריכיה הראשונים של התנועה: דוד כהן, ישראל גלילי, משה פלמן ועוד. כשסיים את בית הספר בשנת 1934 ונתקבל כחבר משק, עבד במספוא ובנגריה ובערבים ריכז את פעולות בני-הנעורים בחברת הילדים. בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט גוייס כאיש ה"הגנה" ליחידת הנוטרים ("גפירים"), ששמרה בשדות ובדרכי התחבורה.

בעצם ימי המאורעות פירסם את שירו הראשון במוסף של "דבר": "נוף ילדות מוזר..." שהיה בו ביטוי עז להוויית הזמן ההוא מאז הוא חוזר ומפרסם משיריו ב"מבפנים", ב"דבר", "במעלה", ואחר כך גם ב"על המשמר", "למרחב", "מעריב", "ידיעות אחרונות" ועוד. משתתף בסמינר הרעיוני הראשון של הקיבוץ המאוחד בשנת 1937 בעין חרוד ופעיל בוועדת החינוך, ב"חוג הנוער" ובהדרכה בחברת הילדים במשק. בשנת 1939 נקרא לפעולה במרכז "נוער העובד" ומוטל עליו לרכז את מחלקת ההדרכה של התנועה. מרצה בסמינריונים התנועתיים ובסניפים בנושאים אקטואליים ובנושאים ספרותיים וחינוכיים. בסיום שליחותו ב"נוער העובד" הוא חוזר לעבודת הנגריה בבית ולהדרכה בחברת הילדים. באותם הימים, שנת 1941 הוא מביא את ברכה לעין חרוד והם בונים כאן יחד את ביתם. בשנת 1942 נולד בנם בכורם - גלי. בתש"ג רואה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספר שיריו הראשון "שירים" (שהופיע מאז ועד היום במהדורות רבות ונפוץ בלמעלה מ-40 אלף עותקים !). כאשר הגיעו הידיעות הראשונות מהתופת הנאצי על ההשמדה, משה'לה בין המארגנים את כנס הצעירים, "הנוער מול השואה" ומראשי המדברים בו.

עם הקמת הפלמ"ח, הוא בין ראשוני המתגייסים, בפלוגה א'. לאחר מכן עבר קורס קשר של ארגון ה"הגנה"  ופעל כקשר בתחנת האלחוט החשאית של מטה הפלמ"ח בשנת 1941. בגלל ניתוח ברגל נאלץ לפרוש זמנית מהפלמ"ח. הוא שב הביתה, עובד חלקית כמורה בבית-הספר וחלקית בנגריה. פעיל בענייני החינוך בביתו ובקיבוץ, וכן לוקח חלק בפעילות הפוליטית של "התנועה לאחדות עבודה" ומפרסם מדבריו בענייני השעה בשבועון "לאחדות עבודה". בשנות המאבק נגד ממשלת "הספר הלבן" הוא מצטרף ל"חוג הצעירים" ("התורכים הצעירים") של ה"הגנה" ובין המעוררים הנמרצים לפעולות אקטיביסטיות נגד השלטון, למען הגברת ההעפלה וחישול כוח המגן העצמי - הפלמ"ח. בשנת 1947 נשלח על ידי המשק ובית הספר המשותף ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות והיסטוריה, אולם עם התלקחות מלחמת השחרור, הוא חוזר ומתגייס לכוחות הלוחמים ומתמנה כקצין תרבות והסברה ראשי בחזית הצפון. בסיום המלחמה למד באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר מכן גם באוניברסיטת תל אביב. בשובו הביתה חוזר להיות מורה בבית הספר המשותף. לאחר מכן, לאחר הפילוג, עם הקמת בית הספר העצמאי שלנו, מנהל בית הספר משקיע ממרצו, יחד עם חבורת המורים הצעירים כולה, בקליטת ילדים מבחוץ: להגדלת חברת הילדים ולהעלאת בית הספר, שנעשה למוקד בחיי עין חרוד. ואכן ראה בעבודת החינוך ובחינוך המשותף במיוחד, יעוד גדול בחיים. תוך כדי פעילות חינוכית וחבריתית זו, הוראה בבית הספר, הוא בין היוזמים והמייסדים של "חטיבת בני הקיבוץ המאוחד" בהסתדרות הנוער עובד. מרצה בפדגוגיה ותולדו תהישוב בסמינר הבין קיבוצי "באורנים" ובסמינריונים רעיוניים וימי עיון בישובי הקיבוץ. בהוצאת הקיבוץ המאוחד מופיע ספר שלו לילדים: "התור והתורית" וכן מחזה בשם "השטח מעבר לוואדי" שנושאו: "הדור השני בקיבוץ, ושלושה סיפורים שלו לילדים מסידרת "אורי, גורי ושורי".

בשנת 1955 נשלח מטעם המשק על ידי משרד החינוך והתרבות לשנת השתלמות במכון לחינוך של אוניברסיטת לונדון ומשתתף שם בסמינר בין-לאומי לבעיות חינוך ותכניות לימוד. בשנים 1956-1964 הוא מנהל את בית הספר ומלמד בכיתות ההמשך; ממשיך בפעילותו בוועדת החינוך המרכזית של קיבוץ וברית התנועה הקיבוצית ומרצה בהשתלמויות מורים בספרות, חינוך ותולדות הישוב. לאחר שנת השתלמות באוניברסיטה העברית בשנים 1964-1965 הוא מגוייס לעבודה במזכירות הקיבוץ ומרכז שם את אגף ההשכלה והתרבות וכן הוא חבר בהנהלת הרשות להשכלה של ברית התנועה הקיבוצית, ממשיך לפרסם מדבריו בעיתונות התנועה. לאחר מותה של חומה, הוא עוזרו האישי של אביו, יצחק טבנקין, בפעילותו הציבורית והרעיונית. כן ממשיך הוא בהרצאותיו ובפעילותו ב"אפעל". עם הקמת "יד טבנקין" בשנת 1970 הוא ממתווי עקרונות פעולתה, מקובעי תכניתה ומרכזה הראשון. עד יומו האחרון הוא  ממשיך להיות חבר הנהלת "יד טבנקין". תוך כדי עבודה במזכירות הקיבוץ וב"אפעל" הוא משלים את לימודיו ועבודותיו לתואר ראשון ושני בספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. עבודת הגמר שלו, אשר עליה קיבל את התואר השני, מוסמך במדעי הרוח, היא על "נושא החוץ בשירת אלתרמן". עבודה זו שימשה לו אחר כך כבסיס לספרו על שירת נתן אלתרמן, שעסק בכתיבתו בשנים האחרונות. ממשיך לפרסם מדבריו ב"מבפנים" וב"קיבוץ". ובעיתונות היומית. בהוצאת הקיבוץ המאוחד רואה אור ספר שיריו השני "עוד שירים". ממשיך בפעילות פוליטית: משנת 1949 הוא חבר נבחר במוסדות המפלגה, תחילה במזכירות התנועה "לאחדות העבודה" ואחר כך, במפ"ם, במפלגת "אחדות עבודה-פועלי ציון" ולאחר מהאיחוד עם מפא"י ורפ"י - במרכז מפלגת העבודה.

בשנת 1975 יוצא בשליחות הסוכנות היהודית לארצות הברית למסע של הרצאות בקהילות היהודיות, במרכזים אוניברסטאיים, במחנות נוער ובקהיליות סטודנטים. בשובו ארצה, הוא חוזר לעבודה במשק. שלושה ימים בשבוע בנגריה ושלושה, בעבודה ספרותית ופעילות תנועתית. לאחר מלחמת ששת הימים הוא רואה, כאביו, יצחק טבנקין, את עתידה של מדינת חישראל, ואת ארץ ישראל - כמקלט בטוח לבני כל הגלויות. הוא מאמין שבדרך זו ניתן לנו להגיע לשלום אמת. מתמסר לביצוע רעיון זה בפעילותו התנועתית והציבורית: בקיבוץ המאוחד, במפלגת העבודה, בתנועה לשלמות הארץ וב"חוג עין-ורד". עם הבחירות האחרונות לוועידת המפלגה, מתפטר מחברותו במפלגה ועוזב אותה בחילוקי דיעות. היה זה צעד עקבי וכאוב במאבקיו הציבוריים מאז מלחמת ששת הימים. מאבקים למען התיישבות חלוצית-ביטחונית רבת תנופה וחזון בכל חלקי ארץ ישראל, חזון בו האמין.

בעצם פעילותו הרוחנית והציבורית הנסערת - נחטף מתוכנו. תכניות רבות היו לו לכתיבה ולמעשים של יצירה: סיום כתיבת הספר על שירת אלתרמן, כתיבת ספר על החינוך המשותף, ספר של "חניך ומחנך", כפי שרצה לקרוא לו. כמה קטעים ממנו אף פירסם ב"מבפנים" ובספר "פרקי יובל" - 50 שנה לעין חרוד. נמצאו בעזבונו ציונים לספר על שיחות עם אביו, יצחק טבנקין ז"ל. שירים חדשים שעבד על ליטושם, כמה סיפורים לילדים, שסיים לאחרונה לכתוב. ועוד ועוד רשומות ורשימות לעבודות שהחל בהן או שהיה בדעתו לכתוב. בהוצאת הקיבוץ המאוחד עומד לצאת בקרוב מבחר שירים שלו: "נגוהות אהבה ושכול" (בסידרת ספרי זוטא). ובעזבונו מוכנה לדפוס אסופת מאמריו הפוליטיים. שפירסם בשנתיים האחרונות.

שנים רבות היה מורה בקיבוצו ואף ניהל שם את בית הספר האזורי. הרצה על נושאי חינוך וספרות במסגרות שונות בארץ. שיריו המוקדמים התחבבו מאוד על קהל הקוראים. רבים מהם כונסו באנתולוגיות, הוקראו בטקסים שונים ואף הולחנו בידי מלחינים שונים כגון צבי סנונית, דני ליטני, שלמה ארצי ומתי כספי. שירתו המבוגרת היא בבחינת אכזבת מה לקוראים. הוא לא הדביק את משוררי דורו הידועים, ושירתו נשארה פשטנית, אדולסצנטית, רומנטית מדי. בשנותיו האחרונות עסק בעיקר בפעילות ציבורית, התמסר לתנועה למען ארץ ישראל השלמה, ונפטר ממש תוך פעילותו האינטנסיבית בתנועה.
ספר שיריו הראשון, "שירים", נדפס בתש"ג (1943). הספר זכה לתהודה רבה ונדפס במהדורות רבות ובעשרות אלפי עותקים.

ביום א', 29.4.79 בלילה, נתעורר פתאום משנתו בכאבים והובהל לבית חולים, משהגיע לשם איבד את הכרתו. ביום שישי, ז' באייר תשל"ט, 4.5.1979 בצהריים - נלקח. ביום א' 6.5.1979 הובא לקבורות בבית העלמין שלנו. והוא בן 62 שנה. הותיר אשה, שלושה בנים ובת וששה נכדים.

בכל אשר תפנה עתה בביתנו, יחבר. שוב לא יישמע קול והעשיר הצליל והעז ביום חג כאשר הוא קורא באזני החוגגים דבר שיר או, להבדיל, ביום אבל, נושא הספד וקורא "יזכור". שוב לא יישמעו דבריו הסוערים תמיד בהתכנסויות הציבור, ולא סיפוריו לילדים בחגים, סיפורים שסיפר באזני נכדיו וחבריהם הקטנים בגן ובכיתה. שוב לא יערוך "קומזיצים" לילדים, ליד המדורה, בצליית "קארטופאלך" וסיפור מעשיות קוסמים, ואימרתו הקולעת ובדיחותו טובת הלב וסיפוריו המשובבים נפש בכל צוותא של חבורתא. ומסירותו האבהית ורעותו הדואגת ואהבת הבית העין חרודי... שכולנו.

דברי הספד וקורות חיים שהכין זרבבל גלעד

אלבום תמונות