ארץ לחם וכרמים

תיאור הספר

פרקי חיים של האומן שמואל בונה בין השנים 1946-1998. אמירותיו, פרקי חיים ויצירה. האמן ואומנתו. 300 העתקי צבע מעבודותיו. הכל מלווה בדברי הסבר של רעייתו רחל בונה. שמואל בונה הרבה להתרשם מהאמנויות הגדולות, ממזרח וממערב העתיקות והחדשות, מכולן למד והעשיר את עולמו האמנותי באמצעי ציור עשירים ובעלי ייחוד. ביצירתו קשר בין מזרח למערב בין עתיק לחדש ויצר עירוב אמנותי רב פנים וסגנונות. כשם שאימץ את הצבעוניות והעיטוריות הדקורטיביות והנאיביות של הציור המזרחי הים תיכוני העתיק כך אימץ את החופש והפשטות, האקספרסיביות והעוצמה של הציור האירופי המודרני. מהשפע הרב שספג עיצב עולם אמנותי מקורי שחרג באופיו ובמקורותיו מהזרמים והאופנות שחלפו בשדה הציור בארץ ובעולם. על אף השינויים המתמידים שחלו ביצירתו, בולטת דבקותו רבת השנים במקורות שמהם שאב את ההשראה, את הנושאים ואת הרוח הגדולה השורה על יצירתו. הקשר הרגשי והרוחני שלו למקורותיו הייחודיים והאתגר שלו לתת להם ביטוי אישי חדש, היוו מקור השראה בלתי פוסק ליצירתו ולהתחדשותה המתמדת. את הנושא הגדול והמפעים בעל העושר התוכני והרוחני והעומק התרבותי וההיסטורי, מצא בונה בבאר העמוקה של המורשת התרבותית היהודית וספר התנ"ך בראשה, ובנופיה של ארץ ישראל, זו הקדומה כפי שחזה אותה בדמיונו מהקריאה בתנ"ך ובמקורות ספרותיים נוספים, וזו העכשווית שממנה הרבה להתרשם בשנות עבודתו כמודד קרקעות, שנעשתה ברובה בחוץ הישראלי. מכל המסעות שערך בונה בדרכי האמנות השונות, חזר בדבקות אל שלושה נושאים עיקריים שלהם הקדיש מקום מרכזי ביצירתו: סיפורי התנ"ך, זיכרונות הבית היהודי ונושאים מההיסטוריה היהודית וממראות הכפר והנוף הישראליים. כבר בילדותו תפסו סיפורי התנ"ך מקום רב בעולמו של בונה. הוא התרשם מעלילותיו ומסיפוריו, מתיאורי הארץ ומקומותיה, משפתו ומדיברי הנביאים. יצירותיו ההרבות בנושאים תנ"כיים והפסגות האמנותיות שאליהן הגיע בציוריו אלה, הציבו אותו בשורה הראשונה של ציורי התנ"ך. כבר בילדותו נמשך בונה אחר העושר והססגוניות של החגים והפולקלור, כלי החג והפולחן היהודיים, כפי שחווה אותם בבית סבו, וכפי שהתרשם מהם מתוך האמנות היהודית העממית והוא נתן להם ביטוי אישי חדש ביצירתו. בונה הקדיש מקום מרכזי ביצירתו לתיאור הכפר והנוף הישראלי. הנוף העתיק כפי שראה אותו בדמיונו מתוך הקריאה בתנ"ך וביצירות ספרות נוספות והנוף החדש שאותו הרבה לראות, לחוש ולספוג בשנים שהלך בשבילי הארץ, בייחוד בשנים שעבד כמודד קרקעות ושהה הרבה בחוץ הישראלי. ציור הנוף קיבל את מיצויו בסדרת הציורים "מפות ארץ ישראל", שעליה שקד בעשרים שנות יצירתו האחרונות ובה עצב סגנון חדש ומקורי "אקספרסיוניזם גיאומטרי אונמנטלי" וביטא באמצעותה תחושה אותנטית של נוף הארץ. הנושא הסיפורי והתיאורי היה גירוי ליצירתו של בונה, ואולם תהליך היצירה עצמו היה משוחרר מכול אילוץ ומגבלה ונעשה על פי צוו הציור. התחושות הפנימיות, פרצו ועלו יחד עם תהליך היצירה עצמו ומלאו אותו בתוכן וברוח. יצירתו היא אסוציאטיבית, חופשית ובלתי שיטתית מכאן עושרה הרב, האותנטיות והחיוניות. לדמות האדם, הבית, הנוף, הבית והחפץ, נושאי יסוד באמנות, מקום מרכזי בציוריו, הם ניצבים בניגוד לרקע ובונים את מרכז הציור ואת הדרמה של הציור. אך בונה לא היה אמן יפגורטיבי בלבד וכבר מתחילת דרכו היה המופשט חלק מתפיסתו האמנותית. ואולם בונה לא ראה במופשט חזות הכול אלא אמצעי למציאת הניגוד בין חלקי הציור ונקט הרבה בהבעה קוביסטית מבלי להפכה לשיטה החוזרת על עצמה. שתי גישות מנוגדות קיימות ביצירתו של של בונה: מצד אחד היה צייר בעל חוש רב לסגנון, לרישום ולעיטור, שטיל בציור באופן עדין ומפורט. מצד אחר היה אמן אקספרסיבי ואימפולסיבי, שצייר מתוך תחושה של חופש ושל התלהבות, בהינפי מכחול נמרצים ועזי ביטוי. בשתי הגישות שנקט בולט האופי הנאיבי פרימיטיביסטי של יצירתו שהוא ראשוני ואותנטי, מלא פשטות ותום. בכול הגישות והסגנונות שנקט בולטת תפיסה אדריכלית: הציור שלו בנוי מאוד והקוויות לצורותיה השונות היא מסימני ההיכר של יצירתו" הקוו הדק והמתמשך בציוריו הדקורטיבים והמסוגננים והקוו העבה והנמרץבציוריו החושיים והאקסרסיבים. בונה לא היה רק אדריכל ובנאי של שדה הציור, הוא היה קולוריסטן רב דמיון שהכיר את כוחו המסתורי של הצבע וידע להשתמש בולבניין עולם הדימוייםשלו. מבקרי אמנות עמדו על החוש הרב שלו לצבעים והיו מי שכינו אותו "קוסם של צבעים". בונה היה אמן עצמאי שלא ציית לחוקים ולמוסכמות ולא כפף את עצמו לציוויי האופנה, לא הצטרף לכול גוף או קבוצה ולא קשר את עצמו בכבלים רעיוניים ואידיאולוגים. בכול דרכו נשאר נאמן לעצמו ויצירתו נבעה תמיד מתוך עולמו האישי והתרבותי. אך ביכולתו לתת ליצירתו ביטוי כן ואמיתי ולהעלותה לדרה אמנותית גבוהה, הקנה לה ערך אישי ומקומי יחד עם ערך כלל אנושי ואוניברסלי.