מושבות הטמפלרים

תיאור הספר

מושבות הטמפלרים היו שבעה יישובים חקלאיים ועירוניים שהוקמו בארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 על ידי תנועה נוצרית-פרוטסטנטית מגרמניה. הטמפלרים תרמו רבות לפיתוח הארץ, לתעשייה ולחקלאות. במהלך מלחמת העולם השנייה הם גורשו על ידי הבריטים, ובתיהם הפכו לאתרי מורשת מרכזיים.המושבות העיקריות שהקימו כוללות:המושבה הגרמנית בחיפה (1868): המושבה הראשונה. רחובה הראשי הפך לשדרות בן-גוריון של היום, למרגלות הגנים הבהאיים.המושבה הגרמנית ביפו (1869): הוקמה על חורבות ניסיון התיישבות אמריקאי כושל באזור רחוב אילת ומתחם נגה.שרונה (1871): מושבה חקלאית שהיוותה את הבסיס למתחם שרונה המודרני בלב תל אביב.המושבה הגרמנית בירושלים (1873): שכנה באזור עמק רפאים ומשלבת בתי אבן ייחודיים ששומרו. וילהלמה (1902): הוסבה לאחר קום המדינה למושב בני عטרות.בית לחם הגלילית (1906) וולדהיים (1907): מושבות חקלאיות שיתופיות בעמק יזרעאל (כיום אלוני אבא). הקטעים בחוברת נלקחו מעבודת הדוקטורט של אלכס כרמל.