אלכסנדר זייד שומר יערות הקרן הקיימת לישראל

תיאור הספר

ספוג באידיאלים, כמו רבים וטובים מחבריו באותם הימים, אלכסנדר זייד מגיע ארצה ומבקש להקים ולהגן בכל מחיר על אדמת אבותיו. אז מה כל כך מיוחד בדמות השומר המסתורי שנבחר לעמוד ולהשקיף על עמק יזרעאל כשהוא רכוב על סוסתו? אלכסנדר זייד. הגיבור האולטימטיבי של אותם הימים. 'באטמן' הארץ ישראלי אם תרצו (סלחו לי על ההשוואה לעטלף בימים טרופים אלו). בדומה לברוס ווין, גם זייד יתום מהוריו, נחוש להילחם, אך במקום בפשע על חירותה ועצמאותה של ארץ ישראל. ממקימי כוח המגן העברי "בר גיורא" וארגון "השומר". את תפקיד הבאטמוביל, תגלם סוסתו המרשימה 'דומיה', שהיוותה עבורו הרבה מעבר לכלי תחבורה. פרט להיותו לוחם היה זייד גם איש משפחה מסור, ומיומנו שהתפרסם בשנת 1975 עולה כי גם אנשי העלייה השנייה התקשו לשמור על work life balance: "..הילדים מקבלים מאתנו מעט מאוד אותות חיבה. אני בא לפני ארוחת הערב, משכיבם לישון ומסתלק. אין פנאי. אני אמנם קומוניסט, אך רוצה אני לראותם אצלי בחדר לשעות אלה הנחמות והשמחות הגדולות.." לכן, לא בכדי שמשפחת זייד עוזבת את מקום מושבם בכפר גלעדי בזעם, כתוצאה מחילוקי דעות על אופן גידול הילדים בבתי ילדים והתנגדות נחרצת לתפיסה שהילדים הינם "רכוש" הקיבוץ. בשנת 1926 עוברים זייד ומשפחתו לשייח' אבריק שבעמק יזרעאל, שם אלכסנדר מועסק כשומר של הקרן הקיימת לישראל. במסגרת התפקיד הוא מנהל חדשות לבקרים קרבות עם שודדים מהסביבה שמבקשים להסיג גבול ואף נפצע בראשו באופן קשה באחת הפעמים, פציעה שלא התאושש ממנה עד יום מותו. אהבתו של זייד לארץ ישראל ולאדמה לא באה לידי ביטוי רק בהגנה על גבולותיה, אלא גם בחיבתו לארכיאולוגיה ולשורשיה ההיסטוריים. זייד נהג לחפור ליד הישובים בהם הוא מתגורר, ובשנת 1936 הוא מגלה פרצה באחת המערות הסמוכות למקום מקורו בשייח' אבריק, פרצה שהובילה בהמשך לגילוי האתר הארכאולוגי בית שערים.