ביקשתי להיות רובאית

מבצע "חורב" כולל כיבוש באר-שבע. היא הייתה בכיבוש עוג'ה אל-חאפיר ורפיח. השתתפה בלחימה ובפינוי נפגעים וספגו גם הפצצות. כשהגיעו לכיבוש רפיח-אל-עריש הם נתקלו בחסימה והותקפו על-ידי שריון מצרי. המסייעת שלהם טרם הגיעה והם ישבו וחיכו להם בקור העז ששרר אז. עד כדי כך קר היה שעם שמיכה היחידה שהייתה ברשותנו עטפו את הרובה. כשהגיעה סוף, סוף המסייעת פתחו באש לעבר המצרים. מצבם אז לא היה טוב והיו להם נפגעים. חובשת קרבית שהייתה אצלם נפגעה כשיצאה להגיש עזרה. בשלב מסוים נמסר להם שמתקרבת שיירת אויב בצפון. הם מיהרו להתחפר ולקדם את פניה, אולם לשמחתם היו אלה כוחותיהם, הם ישבו אז בנקודה הדרומית ביותר שצה"ל הגיע אליהם אז כזכור הגיעה ההוראה בן-גוריון לסגת. הם חזרו למחנה ישראל ומשם למשלט במגדל צדק, שם ישבה עד לשחרור מצה"ל באפריל 1949. היא יצאה להתיישבות הקיבוץ בית קמה בנגב, בו הייתה חברה עד 1994.