סמל ירוסט משה (הכהן) ז"ל

קורות חיים

משה בן צבי ופנינה. נולד בי"ז במנחם-אב תרפ"ט (23.8.1929) בוארשה, פולין. בן יחיד להוריו. אביו, ציוני ותיק, גידל את הילד ברוחו. ב-1934 עלה עם הוריו ארצה. למד בבית-הספר הריאלי בחיפה. היה הומניסט גדול בעל מחשבה משלו.
היה חבר ב"הצופים". פעל בשבט "צופי-ים" כמדריך מסור לחניכיו בלב ונפש. כאשר אחדים מחניכיו היו זקוקים לכסף כדי לצאת למחנה, הלך משה לעבוד בצבעות אניות כדי להרוויח את הסכום הדרוש. בן 15 היה אז.
אחרי סיימו את בית-הספר הריאלי, בקיץ תש"ז, יצא לדפנה להכשרה במסגרת הפלמ"ח והעמיד את עצמו לרשות ה"הגנה" בגליל העליון. כאן השתלם גם כנהג. עוד לפני פרוץ המלחמה הרשמית, עם פלישת צבאות ערב לארץ, עבר עם קבוצתו את כל הקרבות הקשים להגנת הגליל ושחרורו. באחד ממכתביו כתב: "רק אחרי שביצענו את המוטל עלינו נוכחנו מה רב חלקנו בהפיכת הגליל לגליל עברי. היו אמנם ימים קשים, אך הדבר היה כדאי...".
השתתף בליווי שיירות בגליל ובקרב האכזרי בנבי-יושע. לאחר הקרב כתב להוריו: "ביצענו בשבוע האחרון מספר מבצעים אשר ישארו חרותים בזכרוננו לזמן ארוך, לתמיד. זה קשור בזכר נפילתם של שנים עשר חברים להכשרה ועשרים ושנים חברים לנשק... ואם גם נראה כי מותם היה לשווא, הרי מצווים הם עלינו להמשיך ומצדיקים את חינוכנו ואת דרכנו".
נפצע ברגלו עם כיבוש מחנה הלגיון שעל-יד ראש-פינה, אך בהיותו בחופשה כפצוע לא נח ולא שקט עד אשר מצא לו תפקיד במוסך צבאי בהתנדבות. את מעשהו זה נימק כך: "אני פצוע ברגל. אך ידי הן בסדר".
בשלב השני של הקרבות השתתף בכיבוש רמלה-לוד, בפתיחת הדרך לנגב ובאחזקתה. נשלח לקרבות בנגב, השתתף במבצע "עשר מכות" ועם סיומו נשלח לנופש לבסיס יחידתו בבית-שאן. שם נפל בשעת התנגשות פנים אל פנים עם חיילי האויב ביום ז' באדר תש"ט (7.3.1949). נקבר בחיפה. עמד להשתחרר כעבור זמן קצר ולעלות עם חבריו להתיישבות.
במכתבו לאביו כתב ראש-הממשלה, דויד בן-גוריון: "עם שיש לו בנים כאלה לא יירא רע".
בבית שאן במקום בו נורה ונפל הקים האב אנדרטה לזכרו. בחיפה הקים האב גן לזכר בנו, הנקרא "הגן הלוחם".