טוראי כהן ניסים ז"ל
Cohen Nissim

בן רחל ועזרא
נולד בפתח תקוה, ישראל
ב-י"א תמוז תר"צ, 27/6/1930
גוייס ב-5/1948
שרת בפלמ"ח
יחידות: הגדוד הראשון, חטיבת יפתח
בהכשרת גניגר, הנוער העובד 1948
תפקיד: לוחם
נפל בקרב
במלחמת העצמאות
ב-י"א תמוז תש"ח, 18/7/1948
מקום נפילה: שילטא (חירבת כוריכור)
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 18 בנפלו
קורות חיים
ניסים בן עזרא ורחל, נולד ביום י"א בתמוז תר"ץ (27 ביוני 1930) בפתח תקוה. חבר "התנועה המאוחדת" והגדוד הראשון בפלמ"ח. חבריו מספרים שידע לצחוק ולשמוח, אך גם להיות רציני ידע. לכעוס לא ידע על אף רצונו העז לכעוס היה מיד פורץ בצחוק, היה חבר נאמן לכולם, לקן, לתנועה ולהכשרה. כל שנות חברותו בתנועה חלם על ההגשמה. אולם, כאשר בא להכשרה שהייתה בשבילו חלום שחיכה לו תקופה ארוכה, תקפו משבר קשה. אך, הוא עבר אותו בשתיקה והפך להיות חבר נאמן להכשרה.התגייס לפלמ"ח ביום 1 במאי 1948 היה נוהג לומר:"אותי לא יעבור כדור אני משוריין" אך לא כך היה. כלוחם אנטי טנק מהגדוד הראשון של הפלמ"ח השתתף בפעולות בגליל העליון ונפצע בקרב מלכיה לאחר שהבריא חזר לגדודו, שעבר לחזית לטרון.
בימי ההפוגה הראשונה השתתף במסירות רבה בלווי שיירות לירושלים ובשמירה על משלטי אזור לטרון
בליל ה-17-18 ביולי 1948 הלילה האחרון לפני כניסת ההפוגה השנייה לתקפה יצאו מברפיליה כוחות הגדוד הראשון של חטיבת "יפתח" לפעולה באיזור שילטא. על פלוגה ב' הוטל לנתק את עורק התחבורה של האויב בפרשת הדרכים רמאללה-לטרון. לשם זה היה עליהם לכבוש את משלט שילטא החולש על הכביש. הפלוגה תפסה את הכיפה המזרחית של חירבת כוריכור החולשת על כביש בית-נבאללה - לטרון במגמה לנתקו. כוחות הלגיון שהיו בשטח תפסו באותו לילה את הכיפה המערבית של הרכס. לפנות בוקר כשהחלה פלוגה ב' להתחפר ולהתארגן להגנה, מצאה את עצמה נתונה להתקפת אש משני כיוונים ולהפגזת מרגמות. חיילי פלוגה ב' לחמו כאריות. הם מצאו את עצמם בשטח נחות ונשלט.
נסים ששכב בעמדה הקיצונית גילה דמות אדם המתקרב אליו, צעק אליו ושאל לזהותו. אך במקום תשובה הוא קיבל כדור ונפצע בבטן. הוא נפל מתבוסס בדמו, אך לא התבלבל ובשארית כוחותיו כיוון את רובהו ושלח כדור בערבי המתקרב. חברו דוד סיים את המלאכה. כדורו הפיל את הערבי לארץ. נסים נחבש במקום, אך, להוציאו מהשטח לא היתה כבר אפשרות. אש האויב גברה במידה ניכרת. נאקות הפצועים גברו. החובשים זחלו מעמדה לעמדה לחבוש את הפצועים. אהרן נחשון ויעקב החובשים, ניסו להוציא את נסים הפצוע. אהרן נפל מייד. יעקב ניסה לגרור את נסים לבדו. לעזרתו בא דוד ושניהם הצליחו להוציאו מהעמדה ולהביאו למקום מחסה. לאחר שמונה שעות של קרב לאור היום, התקבלה פקודת נסיגה.
ניסים לא זכה להימנות עם אלו שנותרו בחיים.
נפל ביום 18.7.1948. הועבר למנוחת עולמים להר-הרצל בירושלים ביום י"א באדר תש"י 28.2.1950.
בן 18 בנפלו.
אחיו שמעון נפל במלחמת ששת הימים ביום 6.6.1967.
אלבום תמונות


בתהליך הגיוס לפלמ"ח 1948

נסים מימין, המדריך וצפריר בעין גב על המזח, 1946

תהלוכת ה-1 במאי בפ"ת. נסים נושא את הדגל האדום, 1946

נסים מימין (בלי גופיה) בטיול בעין גב, 1946

נסים בגיל 16 שחקן קבוצת הפועל פ"ת, 1945-46

נסים ראשון מימין, יושב - פרופ' מרדכי מירון

עומדים: משה זידמן, דב רסואנסקי, צפריר עירון. כורעים: יהודית צוף שרון, ניסים כהן ורחל בלט. יושבות:רחל אלישווילי ואורה

חבורה מהתנועה המאוחדת. מימין: ד"ר אורי ברגמי, ניסים כהן ז"ל, רחל בלט (מירון), זאב אלטרום, צפריר וקר. שורה תחתונה: יוסקה לרנר, יהודית צוף-שרון, פרןפ' מרדכי מירון

קברו של נסים כהן
מפרי עטו

12.5.1948

2.5.1948

28.4.1948

19.4.1948
רשימות לזכרו

רשימות לזכרו
לזכר חברי שאיננו
נסים! זה היה שמו של חבר יקר שנפל ואיננו עוד. נפל בגופו אך לא ברוחו, כי נסים עדיין ביננו. חי לעולם. כי מדי שמעי את שמו או מדי זכרי אותו אני הוגה בו ורואה אותו חי לנגד עיני. יש ואני יושב והוזה בו ורואה אותו חי לנגד עיני מתלוצץ ופיו מלא צחוק, צחוק שאינו יכול להשכח. הוא ידע לצחוק ולשמוח, אך גם להיות רציני ידע. יכול היה לשבת ולהגות נושא זה או אחר והבעת פניו מעידה על רצינות מרובה ואיש לא ידע מהו אותו נושא הגוזל ממנו את רב מחשבותיו. לכעוס לא ידע נסים, על אף רצונו העז לכעוס היה מיד פורץ בצחוק וכולנו יחד איתו. הוא היה חבר נאמן לכולם, לקן, לתנועה ולהכשרה. אהב לשבת עם חברים שעות ארוכות ולשמוע ולהשמיע רבות. היה הראשון לרוקדים ומלהיב את החברה לענין.
כל שנות חברותו בתנועה חלם על ההגשמה, ובשנה האחרונה ביחוד חכה בקוצר רוח לאותו יום בו יגשים את חזונו, רבות התוכח והשתדל לשכנע חברים אשר בהיותם בדרך להגשמת הרעיון נפלו ולא המשיכו. אולם, כאשר בא להכשרה שהיתה בשבילו חלום שחכה לו תקופה ארוכה, תקפו משבר ומשבר קשה אפילו. אך הוא עבר את המשבר בשתיקה והפך להיות חבר נאמן מאוד להכשרה.
היה מחכה לאותו יום בו נשתחרר כולנו מהצבא ונוכל לעבור לעבודה חקלאית מלאה וליצור לנו את ביתנו המשותף, אך לזאת לא זכה.
זוכרני את היום בו יצאנו לקרב הראשון. נסים היה נוהג לומר:"אותי לא יעבור כדור. אני משוריין". אולם לא כן היה. נסים נפצע בקרב זה. לא עבר זמן רב ונסים היה שוב בינינו, שוב רקד עלז ושמח ויצא לקרב שני, הקרב על כביש לטרון רמלה, ולא חזר. בשדה הקרב השארנוהו כשהוא פצוע קשה, שם נשאר עם עשרות חברים טובים ויקרים. כדור פלח את ירכו כאז בהפצעו לראשונה. הוא ניסה להתקדם אל כוחותיו עזבוהו והוא נשאר שם.
וכך ניתק פתיל חייו הקצרים של נסים מלא המרץ והרתון העז לחיים. אולם זכרו לא ימוש מקרבנו כי תמיד יהיה שמור עמנו.
שיקה
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
כל שנות חברותו בתנועה חלם על ההגשמה, ובשנה האחרונה ביחוד חכה בקוצר רוח לאותו יום בו יגשים את חזונו, רבות התוכח והשתדל לשכנע חברים אשר בהיותם בדרך להגשמת הרעיון נפלו ולא המשיכו. אולם, כאשר בא להכשרה שהיתה בשבילו חלום שחכה לו תקופה ארוכה, תקפו משבר ומשבר קשה אפילו. אך הוא עבר את המשבר בשתיקה והפך להיות חבר נאמן מאוד להכשרה.
היה מחכה לאותו יום בו נשתחרר כולנו מהצבא ונוכל לעבור לעבודה חקלאית מלאה וליצור לנו את ביתנו המשותף, אך לזאת לא זכה.
זוכרני את היום בו יצאנו לקרב הראשון. נסים היה נוהג לומר:"אותי לא יעבור כדור. אני משוריין". אולם לא כן היה. נסים נפצע בקרב זה. לא עבר זמן רב ונסים היה שוב בינינו, שוב רקד עלז ושמח ויצא לקרב שני, הקרב על כביש לטרון רמלה, ולא חזר. בשדה הקרב השארנוהו כשהוא פצוע קשה, שם נשאר עם עשרות חברים טובים ויקרים. כדור פלח את ירכו כאז בהפצעו לראשונה. הוא ניסה להתקדם אל כוחותיו עזבוהו והוא נשאר שם.
וכך ניתק פתיל חייו הקצרים של נסים מלא המרץ והרתון העז לחיים. אולם זכרו לא ימוש מקרבנו כי תמיד יהיה שמור עמנו.
שיקה
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו
לזכרו של חבר
... אינני יודע אם רבים יזכרוהו, אם יזכו את שמו להיות ברשימת הגיבורים הרבים שקמו לנו בדורנו, אולם העובדה אינה יכולה להסתיר את המציאות הנהדרת - הוא היה אחד מהם.
ולא מתוך גבורה עשה את אשר עשה כי אם מתוך הרגשה שעליו לעשות זאת, הרגש הרגיש כי עליו ללכת והלך!
בחור פשוט היה ובתור כזה הכירוהו כולם. לא הרבה לדבר באסיפות, לא הרבה להתבלט, אולם בלי רצון היה מתבלט, וכשהשמיע את דבריו ידענו שרבות חשב ושקל אותן עד אשר אמרם. והוא עזב אותנו טהור ורק ללא כחל ושרק ומשום כך אהבוהו חבריו והוקירוהו כל כך.
נסים התלונן על רבים אשר ידע שהם אינם שלמים עם עצמם, התלונן על קשי החיים אולם ידע שמצפונו אינו מרשה לו לעזוב את החברה שנתייאש ממנה, עבר את המשבר ונשאר חבר טוב ונאמן. היה חבר אשר בהכשרה ראה את משפחתו וחכה לרגע בו תגמר המלחמה ויוכל יחד עם החברים לבנות את ביתו. ובזאת היה סמל לכולנו. כזה היה וכזה יישאר בזכרוננו.
אליעזר
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
ולא מתוך גבורה עשה את אשר עשה כי אם מתוך הרגשה שעליו לעשות זאת, הרגש הרגיש כי עליו ללכת והלך!
בחור פשוט היה ובתור כזה הכירוהו כולם. לא הרבה לדבר באסיפות, לא הרבה להתבלט, אולם בלי רצון היה מתבלט, וכשהשמיע את דבריו ידענו שרבות חשב ושקל אותן עד אשר אמרם. והוא עזב אותנו טהור ורק ללא כחל ושרק ומשום כך אהבוהו חבריו והוקירוהו כל כך.
נסים התלונן על רבים אשר ידע שהם אינם שלמים עם עצמם, התלונן על קשי החיים אולם ידע שמצפונו אינו מרשה לו לעזוב את החברה שנתייאש ממנה, עבר את המשבר ונשאר חבר טוב ונאמן. היה חבר אשר בהכשרה ראה את משפחתו וחכה לרגע בו תגמר המלחמה ויוכל יחד עם החברים לבנות את ביתו. ובזאת היה סמל לכולנו. כזה היה וכזה יישאר בזכרוננו.
אליעזר
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו
נסים איננו
האמנם?
האמנם לא נראה את נסים לעולם? לא! לא, אי אפשר להשלים עם אותה עובדה מרה ואיומה. נוראה המחשבה לצרף את שתי המלים "נסים ז"ל", אותן שתי המלים אינן מתאימות כלל לאותה הדמות השמורה בזכרוני.
אכן, לא נראה עוד את קומתך הגבוהה והחסונה ואת חיוכך. לא נשמע יותר את צעדך הבטוחים והאיתנים על אדמת הקן, לא נשמע יותר!
הוי, מה מוזרים אותם סרטים שחורים על גבי הסמל, האמנם לכבודך האחרון שמום? מי יודע, ואולי אינך אחרון בנופלים... אך אנו נדע לשתוק ולשאת את המעמסה בגאון.
נסים! אין אוכל להשלים עם הגורל האכזרי? שאתה לא תחזור לעולמים!
אריאלה
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
האמנם לא נראה את נסים לעולם? לא! לא, אי אפשר להשלים עם אותה עובדה מרה ואיומה. נוראה המחשבה לצרף את שתי המלים "נסים ז"ל", אותן שתי המלים אינן מתאימות כלל לאותה הדמות השמורה בזכרוני.
אכן, לא נראה עוד את קומתך הגבוהה והחסונה ואת חיוכך. לא נשמע יותר את צעדך הבטוחים והאיתנים על אדמת הקן, לא נשמע יותר!
הוי, מה מוזרים אותם סרטים שחורים על גבי הסמל, האמנם לכבודך האחרון שמום? מי יודע, ואולי אינך אחרון בנופלים... אך אנו נדע לשתוק ולשאת את המעמסה בגאון.
נסים! אין אוכל להשלים עם הגורל האכזרי? שאתה לא תחזור לעולמים!
אריאלה
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
