טוראי דנינו משה ז"ל

לך בני אולם חזור
נקום נקמת אחיך הנודדת
בני גם תמיד זכור
אהובתך המולדת

אם בחרב או לאש
לנסיגה פנה עורף בני
מהתנפלות אל תתייאש
לך מתפללת תמיד אני

זב דם למולדת
והדף כל מכשול
מפלישה צר תועלת
וחסוך מאחיך עול

לך בני וגם חזור
לאחר נקמת אחיך הנודדת
אזי תהיה חפשי כדרור
חפשי בלב מולדת

חזור בני על אמרי פי
ועל אויבך אל תחוז
אמטיר לך נשיקות פי
כשבידך זר נצחון

מידע נוסף, נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

נגן לה חלילי
נגן לה שירי
נגן לה חלילי
וגלה לה את לבי

נגן לה חלילי
יקל מכאובי
נגן לה חלילי
כי מר לי, מר לי

אין היא יודעת אהבה
מאושרת היא
ואני יודע ואוהב
אך, אומלל אני.

גאה אני מגלית
למה? איני יודע.
אוהב אותה אני מאוד
זאת לעד אני יודע

אחת היא לנצח
אחת היא לי
אתה אחיה, נצח
אחרת אוי לי.

נגן לה חלילי
נגן לה שירי
נגן לה חלילי
וגלה לה לבי

נגן, נגן חלילי
וקל מכאובי
כי אוהב אני
ומר לי, אוי! מר לי.

מידע נוסף, נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

כבוד המלך העליון במרומים
אשר שמו לתהלה בפי כל העמים
נבקש סליחתך בלב תמים
על הזנחתינוך כל הימים

רבות סבלנו והתענינו
אולם תשועה לא מצאנו
ידענו שחטאנו עוינו ופשענו
ותפקידים מזוהמים בשמחה מילאנו

שבת חללנו
רעינו שנאנו
הורינו קללנו
וגנוב גנבנו

אוי לנו מאותו יום הנורא
אשר עליו נבכה מרה

אדמת רעינו השגנו
נשי רעינו חמדנו
שקר בשבועה ענינו
ורצח בקרבינו רצחנו

אבוי לנו אם אפך בנו יחרה
נבכה שאין לנו מצוה במה לכפרה

אוי לנו ואבוי לנו
על החטאים שחטאנו
הננו מבקשים סליחתך
ומקוים לתשועתך

מידע נוסף, נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

יד מרדכי 27.3.48
להורי, אחיותי ואחי היקרים,

בכל רגע שאני פנוי, אני מנצל את הזמן כדי לכתוב לכם. ראשית אני מודיע לכם שאני נמצא, שוב ביד מרדכי. בשבועים האחרונים נדדתי קצת. ולבסוף אני מרגיש את עצמי בריא ושלם ולא חסר לי דבר, מלבד לראות אתכם ואני מקוה שעם השתפרות המצב אוכל לקבל חופשה. כעת כל החברים דורשים חופשה ואני כמובן בראשם.
מה שאני רוצה להוסיף הוא, שאני איני שומר עוד בלילה, אבל עבודה אחרת יש לי, אני היום צלף. בשבועים שלא הייתי ביד מרדכי ובגבר-עם הייתי בקורס. את נקמת אדון אלברט כבר נקמתי, בזה אתם יכולים להיות בטוחים, אך בזה אינני מסתפק. עוד אנקום.
אמא יקירה, את צריכה לדאוג פחות, כי ככל שאת דואגת יותר, אני מתחיל יותר לדאוג, וזה לא בסדר, את צריכה יותר להבין את המצב, כמו אבא.
אבא יקר, יש לך בן מתחרה. יש לי לספר יותר ממה שהיה לך לספר על המלחמה בזמן שאתה היית בצבא.

בנכם ואחיכם, באהבה

מידע נוסף, נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

היה זה לפני שבע שנים, באחד מלילות האביב החיפאי בעת שנשבענו אמונים לשורה, אז הכרתי את משה לראשונה בן 14 שנה, היה אז מלא מרץ עלומים מסור ורציני.
מאז חלפו שבע שנים ומשה לא השתנה במאומה נשאר אותו הבחור העדין והרציני שכל שאיפתו היתה להיות עורך-דין, פעיל היה בכל השטחים הן בספורט והן בארגונים שונים, לאמונים היה תמיד בין הראשונים בזמנו עסק בחיול בחורים מהעיר התחתית, ולזה הקדיש את רוב מרצו, תמיד נבא את הבאות, בעת שחבריו חפשוהו תמיד ידעו שימצאוהו בביתו מאחורי ערימת ספריו האהובים, לא בזבז אף רגע מזמנו לבטלה, חרוץ ושקדן היה.
באיזו שמחה וגאוה הודיע לי ימים ספורים אחר הכרזת המדינה כי הוא נוסע לנגב, מלא בטחון ועז היה לקראת הבאות.
זו היתה פגישתנו האחרונה מאז לא ראיתיו עוד, כרעם ביום בהיר הגיעה הידיעה כי משה נפל ביום 8.7.48 באחד המשלטים בנגב כדור הפולש הטמא פגע בו והעץ נגדע בלא עת.
משה האהוב, אתה הרוח החיה וגאותם של חבריך ועטרת ראשם של הוריך השכולים, האם באמת הלכת מאתנו? כה קשה להסתגל למחשבה אכזרית זו, רוחך האצילה וזכריך לא ימושו מלבנו לעולמים.

אברהם מנו
חיפה.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

אם ארצה לתאר אותך כאן משה יקירי, אם ארצה לגלות ולספר כאן על כל מעלותיך, על הנשמה הקדושה שבך, יכלה הזמן והמה לא יכלו. להספיד את משה!? והרי לא מזמן ישבתי אתך ודאגתך היתה מה יהיה עם דגל ציון, איך נארגן מחדש את התנועה? תמיד הופעת למועדון עם האקורדיון שלך, התהלכת ביננו מחייך מתוך טוב לב, פועל ומפעיל, היית האלמנט התרבותי של המועדון.
והנה פרצה המלחמה, כמובן שמשה היה האיש בעל הרגש הלאומי, יחד עם חבריך יצאת לשאת בעול שהוטל על האומה אך, לקרב יצאת! והנה כדורי המרצחים השיגוך, אוי לה לאותה היד ששלחה בך את כדורי העופרת, נקם ניקום את ניקמתך.
נכון הדבר, כי משה נפל, אך דמותך לא תמוש מעינינו וזכרך לעולם לא ימחה כי רוחך הקדושה תהא סיסמתנו ובדרכך נמשיך כולנו.
פלוגתו הצליחה אז להפיל כמה וכמה חללים ערבים, ותוך כדי קרב נפגע משה, צנח ונפל ארצה.
קשה לי עד למאוד וגם אין בפי מלים להספיד את חברי יקירי ולמנות את מעלותיו ומעשיו הטובים, מסור ונאמן לאמא ולכל בני הבית ולכל ידידיו ומכיריו ומעל לכל למולדת.
שלום לעפרו, ינעמו לו למשה היקר רגבי עפר המולדת ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

ידידך הנאמן
יעקב בידוך.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

אותו עלם יפה תואר שהלך הכרתיו בין כותלי בית-הספר ויחד ישבנו על ספסל הלימודים ומאז הוא נשאר לי חבר ותיק ונאמן. עוד בהיותו נער, כל חבריו רחשו לו חיבה והוקרה. הוא אהב ללמוד וללמוד. משה עבד בבית המשפט, - היתרון - ספר לי משה, שיש פנאי הרבה אחר העבודה ללמד, וכן היה. בשעות אחר הצהרים היה מתקונן, ולעת ערב היה יוצא ללמוד כדי לרכוש את תעודת הבגרות, בשעות מאוחרות היה שוב בבית, ויכולים היינו אז לראות אותו יושב ליד השולחן בכובד ראש ובהתמדה ומעיין וחוזר ללמד. תמיד היה מתכונן לבחינות ולבחינות. ברצוני ללמד משפטים - הוא אמר לי פעם - שמחתי בלבי הלואי! והאמנתי שיש עתיד וכשרון לידידי. בבית המשפט המחוזי בחיפה, היכירוהו כמעט כולם כבחור רציני וחרוץ.
עם כל זאת הוא לא היה נמצא רק בתוך ארבע אמות הלימודים ומהספורט לא חסך עצמו.
הוא אהב את הטבע ומזמן לזמן היה עורך לבד או עם חברים מספר טיולים בארץ, ובחזרו היה נוהג לסור אלי עם אוסף תמונות מסיור בירדן, פעם בכנרת, פעם בירקון. (הוא היה עולה ברגל להר הכרמל לשאוף אויר צח ולהנות מאוצר הטבע).
לפני כשנה יצאנו לטיול למירון (אז היה עוצר בדרכים ולעת ערב הוכרחנו ללון מצד הכביש) למחרת הוא המשיך למירון ואני חזרתי לחיפה, וכשנפגשנו אחר זמן מה, - הוא היה שבע רצון למרות התלאות שעברו עלינו, אז אמרתי לו שיבואו עוד ימים ונוכל בחופשיות לתור את הארץ שלנו.
יום בהיר אחד בא אלי ובפיו בשורה - רכשתי לי אקורדיון איטלקי משובח, וכבר מנגן אני עליו המון שירים, גם מוסיקלי היה וקולו ערב. מזמן לזמן היה קורא את ידידיו אליו הביתה ומנעים להם את הזמן.
אחד הראשונים האמיצים שהתגיס בהתלהבות למען המולדת שכה אהב, ויצא להגן על הנגב. לא ראיתיו מאז, חודשים היה בקוי האש של האויב בנגב עד שנפל, לבי לבי! איך נפלו גיבורים במלחמה איני מאמין. אני עוד רואה אותו חי ומלא חיים.
את משה היקר והאהוב תמיד אזכור וכל חבריו יואמרו יהי זכרו ברוך אמן.

ענני כהן, חיפה.

ל' מרחשון תש"ט.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.