דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

חייל לוסטיג אלכסנדר (אברהם) ז"ל

Lostig Alexander Abraham
Lostig Alexander Abraham
בן רודולף
נולד בהונגריה
ב-כ"ג אלול תרפ"ד, 22/9/1924
עלה ב-1946
גוייס ב-1947
שרת בארגון ה"הגנה"
יחידות: גדוד מוריה, ארגון ההגנה
תפקיד: לוחם
נפל בקרב במחלקת הל"ה, בדרכה לגוש עציון
במלחמת העצמאות
ב-ה' שבט תש"ח, 16/1/1948
מקום נפילה: סמוך לכפר צוריף
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 24 בנפלו

קורות חיים

אלכסנדר בן רודולף. נולד בתאריך כ"ג באלול תרפ"ד (22.9.1924) בהונגריה למשפחה משכילה מתבוללת. עוד בנעוריו הצטיין בכשרון מיוחד לציור, ואחר-כך המשיך באקדמיה לאמנות בבודפשט.
עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה הצטרף אל הלוחמים ההונגרים נגד הפשיזם, ובקרבות, ביערות ובמחתרת, עברו עליו ימי המלחמה. בשובו הביתה בתום המלחמה לא מצא ממשפחתו הענפה אלא את אחיו הקטן אשר התחבא אצל הגויים. לקח עמו את האח ועלה ארצה בשנת 1946. בארץ נכנס לקיבוץ דורות, ואף-על-פי שאהב את המקום ואת עבודת-האדמה, גברו בו הרצון והשאיפה ללמוד ולהשתלם באמנות וכעבור חצי שנה לשהותו בדורות עבר לירושלים, עבד כצייר וגרפיקאי בקרן-הקיימת-לישראל ובו בזמן למד ב"בצלאל".
עם פרוץ המאורעות, לא נשמע לדרישת ההנהלה של הקרן-הקיימת-לישראל, שישתחרר מן הגיוס, משום שעבודתו חיונית היא למוסד, והוא התגייס לשירות מלא, והצטרף לשורות החי"ש. "האמן" - טען - "חייב לתת לעמו, לא רק את כשרונו אלא גם את כוח זרועו, ובשעת הצורך - אף את חייו."
יום לפני צאתו לדרך, שממנה לא חזר כתב ביומנו: "לסבול - אין דבר, למות - אין דבר, אם יודעים למען מה ומדוע...".
הוא השתתף בקרבות רבים להגנת ירושלים העברית ונקרא למחלקה המובחרת של ה'ל"ה' שיצאה להגיש עזרה לגוש עציון הנצור ונפל עמהם בהרי חברון בה' בשבט תש"ח (16.1.1948).
הובא לקבורה בכפר-עציון ומשם הועלו עצמותיו, עם עצמות כל חללי גוש עציון, להר-הרצל בירושלים ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949).
השאיר אחריו עבודות-ציור רבות ומצויינות, ובכללן בולי המדינה והאלף-בית עם נופי כל הארץ אשר לקרן-הקיימת-לישראל. בבולים אלה בחר לו ל"נון" סופית את בנין התרבות שבכפר עציון, אשר על מעלותיו הונחה גופתו עם כל גופות ה"ל"ה".

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו

קטעים מיומנו

11 בינואר 1948
אני מרגיש שאין עוד דרך חזרה, גורלי למות, אך אינני רוצה לברוח מזה.

12 בינואר 1948
אולי חבל למות בגיל צעיר כל כך. אני מרגיש שצפוי לי עתיד יפה וכי הייתי יכול לצייר עוד הרבה דברים יפים, לתת את כשרוני לעולם ולעם. אולם לעומת זאת אני יודע היטב את החובה להגן על עצמי ועל עמי, על העם הזה אשר נתן לי חיים חדשים והשכיח מלבי את הסבל הגדול באירופה.

14 בינואר 1948
לסבול? - אין דבר. למות? - אין דבר, אם אך יודעים בשביל מה ומדוע!