לוחם זלצמן אברהם ז"ל

קורות חיים

אברהם נולד בכ"ג באדר א' תרפ"א (3.3.1921) בעיירה אוסטרוג שבווהלין, אוקראינה. הוא גדל באווירה של שנאת יהודים מבחוץ, וחום ולבביות בקרב יהודי העיירה, אנשי עמל ברובם. בגיל צעיר הצטרף לקן המקומי של הנוער הציוני ובו הותוותה דרכו לעתיד.
בגיל 17 והוא עלם חסון בגופו ואיתן ברוחו, יצא להכשרה חלוצית בחווה החקלאית של תנועתו בצ'נסוטנייב. לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה הגיע לעיר ווילנה, שבה התרכזו אז חברים רבים מתנועות הנוער הציוניות בפולין ובליטא ולאחר טילטולים רבים בא בשנת 1941 לארץ ונתקבל למוסד החינוכי החקלאי במגדיאל.
כאן רכש ידע והשכלה ועם זאת התבלט כפועל חזק וחרוץ. בתקופת מלחמת העולם השנייה, התגייס לפלמ"ח ושירת בו שלוש שנים, גם כאן זכה לאהדה ולהערכה.
לאחר השירות שב לקבוצת ניצנים ושוב שיקע עצמו בעבודות המשק. כעדות חבריו: "ידו היתה בכל. מוכשר לעבודה, בעל מרץ שופע, חיוך נצחי על שפתותיו..." בצד עבודתו המשיך פעילותו בפלמ"ח ובמסגרתו היה גם יוצא לפעולות שונות. מן הפעולות היה חוזר שקט, צנוע, ללא אומר.
רק פעם אחת אמר: "כאשר אני חושב על המוות, רק דבר אחד מדאיג אותי. יחידי שרדתי מכל משפחתי הגדולה, ואם אמות בלי להשאיר ילדים הרי שבעולם כולו לא ישאר זכר למשפחת זלצמן, הענפה מאוסטרוג, ווהלין".
ביום י'א בחשוון תש"ח (25.10.1947) השתתף בכנס חברי הפלמ"ח בגבעת ברנר. למחרת היום יצא לביתו כשהוא עושה דרכו ברגל, מסיבוב מגדל לכיוון קיבוץ ניצנים. 200 מטר מתחנת הנוטרים "שומרי הרכבת" הערביים, פגע בו כדור מרצחים. גוויתו נמצאה במקום בשעות הערב על ידי שוטרים בריטיים. הוא הובא למנוחות בבית הקברות של קיבוץ ניצנים.
הוא היה הקרבן הראשון בארץ בשנת תש"ח. בדברי הספד לזכרו נאמר:"... ובאם זה אמת, אם זאת לא טעות, המותר להרפות את הידים, להתיאש, לחדול מלהאמין בכל דבר יקר וקדוש בסדר העולם ? לפנינו החיים, לפנינו תפקידים ענקיים. מוכרחים אנו להצמיד את השפתיים, עד זוב דם אפילו, לכבוש את עצמינו, להתגבר על כל כאב ולהמשיך במה שהתחלנו, מה שהיה יקר לפנים, פי מאה צריך להיות יקר לנו -כעת."

החלל הינו "נצר אחרון".
חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.