סגן אברהמי אהרון ז"ל
Abrahami Aaron

בן עליזה ושמואל
נולד בתל אביב, ישראל
ב-ח' אייר תרפ"ו, 22/4/1926
גוייס ב-1944
שרת בפלמ"ח
יחידות: הגדוד הראשון
בהכשרת הצופים, גרעין ג' (1+2)
תפקיד: מפקד מחלקה - מ"מ
נפל בפעילות מבצעית
במלחמת העצמאות
ב-כ"ג אדר ב תש"ח, 3/4/1948
מקום נפילה: נהריה
נקבר בנהריה
בן 22 בנפלו
קורות חיים
אהרון בן שמואל ועליזה. נולד ב-22.4.1926 בתל אביב וגמר בהצטיינות את בית-הספר "כל ישראל חברים". מילדותו שאף להיות ימאי, ובהגיעו למצוות נכנס לגדנ"ע ולסניף הימי של "הפועל". בהיותו בן 16 וחצי, בתקופת מלחמת-העולם השנייה, התגייס לשירות הצי המלכותי הבריטי, בסברו שעל-ידי כך יסלול לעצמו דרך להשתלמות בבית-הספר הימי לקצינים באנגליה. אך תוחלתו זו נכזבה, לאחר שנאמר לו בגלוי שיהודים ארצישראליים אינם מתקבלים בבית-הספר לקצינים. כנער עברי גאה נפגע מן היחס הזה, עזב את הצי והצטרף לשורות הפלמ"ח, להכשרה המגויסת של תנועת הצופים, גרעין הצופים ג', אשר בגמר שנת-השירות עלתה להתיישבות לחצרים שבנגב. עבר קורסים שונים, ביניהם למדריכי-חבלה ולמפקדי מחלקות.בדצמבר 1947 נשלח למטה הפלמ"ח בעין-חרוד וכעבור חודש לקבוצת חניתה, להדרכת הנוער במקום. באותם הימים היה הגליל המערבי נתון במצור ואהרון השתתף בפעולות שונות, ביניהן פיצוץ הגשר של מסילת-הברזל ליד ראש-הנקרה. אביו מספר כי לבדו יצא מחניתה, עבר באזור של כפרים ערביים, עד שהגיע לחוף הים. משם שחה מתחת לפני המים עד לגשר, אך בראותו שהוא שמור היטב על-ידי כוחות לבנוניים, חזר, נעל מגפי גומי וכך התגנב אל המקום, סקר את הסביבה וחזר לחניתה לשם תיכנון פעולת הפיצוץ. לאחר יומיים ירד שוב יחד עם שני חניכיו, וביצע את המשימה.
באותו יום התקבלה בשורת-איוב על אסון שיירת יחיעם. אהרון, שהאסון נגע בלבו והסעירו, הכין יחד עם מפקדים אחרים פעולת-תגמול ובמקרה אסון, בהתפוצצות מוקש, קיפח את חייו ביום 3.4.1948. למחרת נקבר בנהריה.
אביו מספר כי עם נפילתו של בן-עמי, מפקד הגדוד, הוצע לו תפקיד הפיקוד על הגדוד והאזור כולו, אך נפל לפני שהספיק לקבל עליו את המשימה הזאת. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סגן לפי פקודת מטכ"ל.
לזכרו הקדיש מאיר עטיה שיר: "עם האילן והדממה" ("על המשמר", כ"ב בכסלו תש"ט 24.12.1948).
אלבום תמונות


אברהמי אהרן

אברהמי אהרן
רשימות לזכרו

רשימות לזכרו
שיר לזכרו
אילן בודד בין דמדומים ורום
נושא תפילת הערב בלבבו
עלמה פרועת-שער עם תכול מבט
עורגת אל דודה אשר יבוא
נושקות שפתי הערב כנף היום חזק
ורוח מתלחשת בין העפאים
עדת יונים צחורות, על שובך בחצר
מול עצב בדידותן תחגינה נכאים
ובמשעולי ההר, המרחיקים נדוד
בין פרפורי שקיעה וזהר כוכבים
שכור ונסוך שינה ינוע שר חליל
עטור למראשותיו חשרת עבים
ובדממה אילן ומרחבי שדות
ובדממה דמות-עלם ומבט אחרון
ובדמהה רק זכר ליל - זועות.
וסחר שקוי דמים על הררי חברון
ובדממה עלמה שטופת-דמעה וכאב
ורוח בדממה תרעיד מיתרי הליל
על נשמתו של עלם בחיר מבט שמת
עלמה ובן אילן עמדו להתפלל.
מאיר עטיה
מתוך עלון קיבוץ חצרים "חצרים" מס' 2
2 לינואר 1949
נושא תפילת הערב בלבבו
עלמה פרועת-שער עם תכול מבט
עורגת אל דודה אשר יבוא
נושקות שפתי הערב כנף היום חזק
ורוח מתלחשת בין העפאים
עדת יונים צחורות, על שובך בחצר
מול עצב בדידותן תחגינה נכאים
ובמשעולי ההר, המרחיקים נדוד
בין פרפורי שקיעה וזהר כוכבים
שכור ונסוך שינה ינוע שר חליל
עטור למראשותיו חשרת עבים
ובדממה אילן ומרחבי שדות
ובדממה דמות-עלם ומבט אחרון
ובדמהה רק זכר ליל - זועות.
וסחר שקוי דמים על הררי חברון
ובדממה עלמה שטופת-דמעה וכאב
ורוח בדממה תרעיד מיתרי הליל
על נשמתו של עלם בחיר מבט שמת
עלמה ובן אילן עמדו להתפלל.
מאיר עטיה
מתוך עלון קיבוץ חצרים "חצרים" מס' 2
2 לינואר 1949

רשימות לזכרו
עם יום השנה
אהרן יקירי
באתי לומר לך, כי בבית הנצו כבר פרחי אביב ואגלי טל מתנוצצים על הגגות והגשם חלף עבר לו.
באתי להביא לך, את בשורת התחיה לאחר סיום-ההסגר של שנה בביתנו.
באתי למסור לך, שאנו חושבים מחשבות עתיד בלב קל על התפתחות וגדול - בלעדיך ובגללך.
באתי לחונן את קברך, כדי להודות לך חברי ולמלא ולו רק לרגע את החלל הריק שהשאירה אחריו אישיותך - בהתבונני על קברך: מצבת החיים למי שהיה בחיים.
וראיתי את הוריך, ביום אבלם-גאונם-כאבם, היה אתה גאה בהם כמו שהם גאים בך -דע, כי מלחמתנו זו היא לא רק מלחמת הבנים -היא יותר מלחמת ההורים - המטים כתף ולב בדאגתם, בלילות נדודי השינה ועדים לכך עיניה נסוכות העיפות של אמך המעוטרות טבעות סגולות וגמגומו העצור של "קדיש" אביך.
וראיתי את ידידיך באבלם, בראשם - - המגשר במבט העין בינם לבינך - וראיתי את הערפל על עינהם המבכות ידיד חבר ורע החסר להם כל כך - וראיתי את הילוכם עקב בצד אגודל - מתוך אי יכולת להפרד ומתוך אי יכולת לשאת את העומס בלעדיך - והבנתי רק אז את סוד הנצח שבחיים אולם גם את סוד הנצח שבמות - כי רק המתים יחיו לעד בבתי הקברות שבליבות אוהביהם.
יוסי.
באתי לומר לך, כי בבית הנצו כבר פרחי אביב ואגלי טל מתנוצצים על הגגות והגשם חלף עבר לו.
באתי להביא לך, את בשורת התחיה לאחר סיום-ההסגר של שנה בביתנו.
באתי למסור לך, שאנו חושבים מחשבות עתיד בלב קל על התפתחות וגדול - בלעדיך ובגללך.
באתי לחונן את קברך, כדי להודות לך חברי ולמלא ולו רק לרגע את החלל הריק שהשאירה אחריו אישיותך - בהתבונני על קברך: מצבת החיים למי שהיה בחיים.
וראיתי את הוריך, ביום אבלם-גאונם-כאבם, היה אתה גאה בהם כמו שהם גאים בך -דע, כי מלחמתנו זו היא לא רק מלחמת הבנים -היא יותר מלחמת ההורים - המטים כתף ולב בדאגתם, בלילות נדודי השינה ועדים לכך עיניה נסוכות העיפות של אמך המעוטרות טבעות סגולות וגמגומו העצור של "קדיש" אביך.
וראיתי את ידידיך באבלם, בראשם - - המגשר במבט העין בינם לבינך - וראיתי את הערפל על עינהם המבכות ידיד חבר ורע החסר להם כל כך - וראיתי את הילוכם עקב בצד אגודל - מתוך אי יכולת להפרד ומתוך אי יכולת לשאת את העומס בלעדיך - והבנתי רק אז את סוד הנצח שבחיים אולם גם את סוד הנצח שבמות - כי רק המתים יחיו לעד בבתי הקברות שבליבות אוהביהם.
יוסי.
