טוראי בית יעקב יצחק ז"ל

קורות חיים

יצחק בן שלמה ומזל. נולד ב-1928 בנשר שליד חיפה. משחר נעוריו היה עליז ומקובל על החבר'ה. שחרחר, בעל מזג חם ותוסס.
כשהתקלסויות הערבים גברו לא יכול היה לשבת בחיבוק ידיים ובשנת 1945 התגייס לפלמ"ח. יצחק שרת בפלוגה ד' במסגרת מחלקת תל יוסף [הליגיון].
דיבר בהתלהבות על החלוציות וההקרבה. כאב את היותנו עם ללא מדינה. עם השומע את אנקת אחיו הנכחדים באירופה ואינו יכול לעזור להם בגלל משטר "הספר הלבן". בקול נחוש הכריז: "אין דבר! עוד יבוא יום וחיילי הפלמ"ח יצעדו חמושים קבל עם ועדה ואחינו יעלו ללא הגבלה".
בשנת 1947 השתחרר מהפלמ"ח ועוד בטרם הספיק לנוח פרצו מאורעות הדמים של מלחמת העצמאות. יצחק התגייס מיד והוצב לגדוד 21 בחטיבת "כרמלי". את כל הקרבות עבר עם הגדוד.
לאחר בלימת הפלישה בעמק הירדן נטלו כוחותינו את היוזמה ותקפו באיזור הגלבוע. לאחר שנתפסה אחיזה ברכס הגלבוע תקפה חטיבת "כרמלי" בליל 2-3.6.1948 את ג'נין וכבשה את המישלטים החולשים על העיר. הצבא העירקי, שעבר לשומרון לאחר כישלונו בעמק הירדן, ריכז את כוחותיו ופתח בהתקפה נגדית. בלחץ התקפה זו נאלצו כוחותינו לסגת. עם נסיגת הכוחות נישאר יצחק בשדה פתוח ביחד עם אלי בסקין מפקדו הפצוע וחבש אותו. השניים הופתעו ע"י חיילים עירקים. יצחק, שהיה בריא בגופו, ניצטווה להילוות אליהם ומאז אבדו עקבותיו.
למפקד, שהיה פצוע, אמרו החיילים העירקים שהם הולכים להביא חמור שיאסוף גם אותו, אך הוא הצליח להימלט ולהצטרף לכוחות החטיבה.
שמו של יצחק בית יעקב הונצח בבית הקברות בהר הרצל בקבר אחים לנופלים בקרב ג'נין.
במשך כל השנים חיכו הוריו וקיוו שיום אחד יחזור. לאחר מלחמת ששת הימים, ניסתה המשפחה להתחקות על גורלו. הסתבר לה מפי המוכתר של הכפר בורקין שיצחק הוצא להורג בכפר וגופתו נשרפה.