רב"ט בדאני עמנואל עמנו ז"ל
Badani Emanuel Emanu
בן אסתר ויצחק
נולד בתל אביב, ישראל
ב-כ"ו תשרי תר"צ, 30/10/1929
גוייס ב-9/1947
שרת בפלמ"ח - חטיבת יפתח
יחידות: הגדוד הראשון, חטיבת יפתח, פל' ט'
בהכשרת יגור - "הגוברים"
תפקיד: מפקד כיתה - מ"כ
נפל בקרב
במלחמת העצמאות
ב-י"ב ניסן תש"ח, 21/4/1948
מקום נפילה: זרעין
נקבר במושב כפר יחזקאל
בן 18 בנפלו
קורות חיים
עמנואל בן יצחק ואסתר. נולד ב-30.10.1929 בתל-אביב. גמר את חוק לימודיו בתלמוד-תורה לתימנים בשנת 1944. למד שנה בבית-הספר המקצועי "שבח" ויצא לעבודה במסגרות בגלל חוסר האמצעים להמשכת לימודיו, והשתלם בה על-ידי ניסיונו יום-יום. הצטרף לשורות "הנוער העובד" והיה בין מקימי גרעין שיצא בשנת 1947 להכשרה מגויסת ביגור. בתנועה היה מדריך מעולה, ובצבא עלה לדרגת מ"כ. "עמנו" נקרא בפי חבריו.רציני בתפקיד ובעל החלטיות ודריכות בקרב, ובלבו רך כילד. כשיצא מטבילת-אש ראשונה כתב לחברה על כך, שהוא רואה את עצמו כ"רוצח", אך הוסיף: "חושב אני שהחיים עוד יעשוני אדם מאבן". בקרב האחרון שלו בכפר זרעין גילה קור-רוח וכושר-פיקוד למופת. בפעולה זו, בהיותו על גג בית-הספר שבכפר, פגע בו הכדור והוא נפל ב-21.4.1948. נקבר למחרת היום בכפר-יחזקאל.
חבריו שהספידוהו כתבו בין השאר:" היה חבר אך לא נראנו עוד ... עמנואל היווה את אחד העורקים הראשיים בחברתנו ובו יכולנו לתלות תקוות רבות. היה אהוב עלינו ורֵע לכל אחד מאיתנו בחברה ומחוצה לה. ראיתיו באותו לילה אחרון על גג בית הספר אשר בכפר "זרעין". כפר זה, אשר הטיל את אימתו על הכביש הראשי של עמק יזרעאל. בפעולה זו אפשר היה להיווכח בכישרונו הרב וברצונו העז. ידע לכוון את אש כיתתו בלי כל מורא ופחד גם בשעת הסכנה הגדולה שהייתה צפויה לנו לא פעם בפעולה זו.
עמנו, אתה פילסת לנו את הדרך שבה נדע ללכת. את דרך ההגשמה ואת דרך החיים."
אלבום תמונות
עיתון הקיבוץ המאוחד
הודעה על נפילתו בקרב של עמנואל
רשימות לזכרו
רשימות לזכרו
על חבר שנפל
היה חבר אך לא נראנו עוד, בארשת פניו הובעה תמיד רצינות ואף רחוף צחוק בשפתיו. עמנואל ידע והכיר תמיד את מקומו הן בחברה והן במסגרת של פעולה, וכן ידע לכוון את התנהגותו בכל שעל וצעד.
עמנואל היווה את אחד העורקים הראשיים בחברתנו, ובו יכולנו לתלות תקוות רבות, היה אהוב עלינו ורע לכל אחד מאתנו בחברה ומחוצה לה.
ראיתיו באותו לילה אחרון על גג בית הספר אשר בכפר "זרעין", כפר זה אשר הטיל את אימתו על הכביש הראשי של עמק יזרעאל. בפעולה זו אפשר היה להיווכח בכשרונו הרב וברצונו העז. הוא נתן את כל כוחו ומרצו, וידע לכוון את אש כתתו בלי כל מורא ופחד גם בשעת הסכנה הגדולה שהיתה צפויה לנו לא פעם בפעולה זו. פעולת ערב זו הרת האסונות תשאר חקוקה לעד בלב כל חבריו שהכירוהו.
עמנו, אתה פלסת לנו את הדרך שבה נדע ללכת את דרך ההגשמה ואת דרך החיים. נשבעים אנו על קברך הרענן כי את דמך נקום, נקום!!!
אין החיים בלבד יקרים אלא המעשה.
דוד ק.
מתוך ספר "לזכר החברים שנפלו", הכשרת הגוברים יגור
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
עמנואל היווה את אחד העורקים הראשיים בחברתנו, ובו יכולנו לתלות תקוות רבות, היה אהוב עלינו ורע לכל אחד מאתנו בחברה ומחוצה לה.
ראיתיו באותו לילה אחרון על גג בית הספר אשר בכפר "זרעין", כפר זה אשר הטיל את אימתו על הכביש הראשי של עמק יזרעאל. בפעולה זו אפשר היה להיווכח בכשרונו הרב וברצונו העז. הוא נתן את כל כוחו ומרצו, וידע לכוון את אש כתתו בלי כל מורא ופחד גם בשעת הסכנה הגדולה שהיתה צפויה לנו לא פעם בפעולה זו. פעולת ערב זו הרת האסונות תשאר חקוקה לעד בלב כל חבריו שהכירוהו.
עמנו, אתה פלסת לנו את הדרך שבה נדע ללכת את דרך ההגשמה ואת דרך החיים. נשבעים אנו על קברך הרענן כי את דמך נקום, נקום!!!
אין החיים בלבד יקרים אלא המעשה.
דוד ק.
מתוך ספר "לזכר החברים שנפלו", הכשרת הגוברים יגור
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
רשימות לזכרו
היה ואיננו
היה ואיננו, כה פשוט ומובן כה אכזר וקורע, אולם אם תעמיק חקור ותראה מה נושאות בחובן מילים אלו. כי יש ומלים מספר חודרות להויתך והורסות את ישותך. מה תבאנה, מה תשאנה מלים אלו בהווה ובעתיד. היה, האם לא יהיה יותר? איננו לא ישוב.
עמנואל! איכה! היכן אראה את בת צחוקך המרחפת תדיר על שפתיך. את בת הצחוק שקנתה מקום שבת על שפתיך, זו בת הצחוק שנעלמה מדי פעם תחת שפמך הדק, זו בת הצחוק שבה הבעת ונתת את כל אשר לך.
עמנואל! לא אראה זאת יותר? מתי תשמענה אזני את פעמי צעדיך, אלה הצעדים החזקים והבוטחים, האינם נרתעים בפני כל, הצעדים העשויים לבלי חת. האם לא נוסיף יחד רקוד רקודך אשר אהבת, אשר בהם לעולם לא ידעת מנוח? הן תמיד אהבת רקוד סחור סחור להלהיב ולשיר עד כלות הנפש. והיכן אמצא אותן עינים, עינים טובות ומבטיחות, וזה התלתל השחור, האם לא תנשב בו יותר הרוח, האם לא תתנופף ותפרע שערותיך? האם כל זה היה, היה ולא ישוב, נפלת חבר לבלי קום, הלכת יקר לבלי שוב.
היה ואיננו...
מלכה ו.
מתוך ספר "לזכר החברים שנפלו", הכשרת הגוברים יגור
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
עמנואל! איכה! היכן אראה את בת צחוקך המרחפת תדיר על שפתיך. את בת הצחוק שקנתה מקום שבת על שפתיך, זו בת הצחוק שנעלמה מדי פעם תחת שפמך הדק, זו בת הצחוק שבה הבעת ונתת את כל אשר לך.
עמנואל! לא אראה זאת יותר? מתי תשמענה אזני את פעמי צעדיך, אלה הצעדים החזקים והבוטחים, האינם נרתעים בפני כל, הצעדים העשויים לבלי חת. האם לא נוסיף יחד רקוד רקודך אשר אהבת, אשר בהם לעולם לא ידעת מנוח? הן תמיד אהבת רקוד סחור סחור להלהיב ולשיר עד כלות הנפש. והיכן אמצא אותן עינים, עינים טובות ומבטיחות, וזה התלתל השחור, האם לא תנשב בו יותר הרוח, האם לא תתנופף ותפרע שערותיך? האם כל זה היה, היה ולא ישוב, נפלת חבר לבלי קום, הלכת יקר לבלי שוב.
היה ואיננו...
מלכה ו.
מתוך ספר "לזכר החברים שנפלו", הכשרת הגוברים יגור
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח