טוראית גלבוע אילה ז"ל

קורות חיים

אילה בת שמואל (שעלה מאמריקה כמתנדב הגדוד העברי ל"ט במלחמת -העולם הראשונה) וחיה לבית חבקין . נולדה בי' בכסלו תרצ"א, 30 בנובמבר 1930 במרחביה. למדה בבית-ספר עממי ומקצועי, בבית-הספר לנערות בית-החלוצות בתל-אביב, מקום מגורי הוריה (נקראה בכינוי "אילקה ג'ינג'ית").
בת 16 וחצי יצאה להכשרה חקלאית בחולתא בקבוצת "הנוער העובד" מתל-אביב, הכשרת "הגוברים". חזרה לזמן-מה לעזור להוריה, ומשפרצה מלחמת-השחרור חזרה לשרת בהכשרה המגוייסת שעברה בינתיים ליגור והוצבה בגדוד הראשון של הפלמ"ח בעמק-יזרעאל. יחד עם הגדוד הראשון חוותה את אירועי המלחמה באזור משמר העמק, יגור, עין השופט ואחר כך בגליל העליון המזרחי, ראש פינה, ולבסוף יחד עם הגדוד שהועבר בראשית יוני 1948 אל זירת לטרון. בתקופה זו הפך מחנה צריפין לבסיס הקבוע של הגדוד.
עבדה בלילות ובימים כ"אמא" ל 6-8 "בנים",  חבריה שפעלו בשירות קרבי. כיבסה בשבילם, חרדה לגורלם וקיבלה את פניהם בחיוכי-אם בשובם מפעולות. התאבלה על הנופלים והשתדלה לחזק את עצמה ואת הנותרים.
ברשימה שנכתבה על-ידי אילה לעלון הנופלים, אמרה בין היתר: "האמנם הלכתם? אתם הארבעה (עמנואל, שלמה, משה, יהודה), כה חביבים ויקרים הייתם, כה טובים ומסורים לחברה. נפלתם יחדיו למטרה ברורה ובידיעה ברורה לקראת מה אתם הולכים. את חייכם הצעירים הקרבתם על מזבח המולדת. ואנו, אנו הנותרים נשארנו להמשיך את דרככם, זכרכם שמור יהיה איתנו לעד. מה גדול אסון הארבעה..."
בשעת פרידתה מהקרובים ביקשה למסור לסבתא אשר אהבה כי היא יוצאת כדי להמשיך את השלשלת שהחל בה סבה, בגדוד הראשון ליהודה ואביה אשר שירת בצבא במלחמת-העולם הראשונה ודודתה במלחמת העולם השנייה. ואילו היא במלחמת-השחרור לישראל, וביקשה להבין כי אין מולדת נקנית בקלות ויש להקריב קרבנות למענה.
אחרי יום חופש בבית-הוריה חזרה למחנה צריפין עם שני חברים ובעברם את ראשון-לציון נהרגו בהפצצה האווירית כבדה על המקום (גופות שלשתם, מפוחמות וקטועות אברים, זוהו בדרך ההשערה) ביום 3.6.1948. נקברה בראשון-לציון.
ב-22.6.1950 הועברה לנחלת-יצחק.