סגן הלימי ישראל אנדרה ז"ל

קורות חיים

ישראל בן שלום ואסתר. נולד ב- 26.3.1926 באלג'יר, שם אביו היה רב. בן זקונים למשפחה בת 10 ילדים. למד בבית הספר היסודי "בורג בון אררידג'" ובבית הספר התיכון בעיר קונסטנטין. ישראל היה תלמיד מצטיין בבית הספר התיכון וכראיה, בהתאם למסמכים של ממשלת וישי נודע, כי בימי מלחמת העולם השניה גורשו הילדים היהודים מבתי הספר באלג'יר ואחד ממוריו של ישראל שהיה אנטישמי ידוע, איים שאם יגורש אנדרה - יתפטר הוא ממשרתו.
באותה עת, הקימה אחת מאחיותיו בית ספר יהודי במחתרת בו לימדו שיעורים חילוניים. אנדרה עזר לאביו שלימד באותו מקום, הוראת יהדות ודת. היה נוהג לכתוב לאביו את הדרשות החשובות ביותר שלו, שאותן נשא בתוקף כהונתו כרב הקהילה בקונסטנטין.
בתקופת לימודיו בקונסטנטין היה מעורב בחיי הקהילה היהודית שם. בבית הוריו, על אף שהיה צעיר הבנים, לקח חלק נכבד בהחלטות של בני הבית וכולם אהבו אותו והעריכו אותו בגין אופיו הנוח והתנהגותו הבוגרת והשקולה.
כאשר פרצה מלחמת הקוממיות, גילה אנדרה למשפחתו כי בכוונתו לעלות לארץ ישראל כדי להיות בין המגינים עליה. במחצית יוני 1948 הגיע לארץ, ומיד הריץ מכתבים נרגשים למשפחתו בהם הוא מתאר את שמחתו הרבה על כי הגיע ל"ארץ הקודש", ואת אושרו על ההישגים שהושגו בפיתוח הארץ, הוא אף התגאה על כי הוא דובר עברית כאחד הצברים.
באותה עת הצטרף לחבורת צעירים דוברי צרפתית, בחלקם ותיקי המחתרת הצרפתית במלחמת העולם השנייה. את החבורה קיבץ אדם בשם, תדי דיפר שהיה קתולי אדוק ונדבק בחיידק הציונות. המטרה שעמדה בפניהם הייתה לשחרר את ארץ ישראל ולהבטיח את שלומה.
לבושם של אנשי החבורה היה שונה משל הפלמ"חניקים, הם נעלו נעלי קרפ ובחגורתם היו תקועים סכיני קומנדו, אנשי הפלמ"ח כינו אותם בשם "הקומנדו הצרפתי". החבורה השתלבה מהר מאוד במלחמה בדרום הארץ, תמיד נשלחה למשימות הקשות והמסוכנות ביותר, והם עמדו בראש הכוח שנכנס לבאר שבע בעת כיבושה.
אנדרה נהג להתפלל לפני כל קרב. הספיק לעבור קורסים שהכשירו אותו לקצונה. בקרבות לכיבוש הנגב גילה מעשי גבורה. לאחר כיבוש באר שבע נשלחו "הקומונדאים" לכבוש את גבעת התמילה, הקרב היה קשה בכוחות לא שקולים, כאלף חיילים מצריים מול הפלוגה הקטנה.
ביום כ"ד בכסלו תש"ט (26.12.1948) נפל אנדרה בקרב עם שמונה מחבריו.
החללים וביניהם אנדרה הובאו למנוחות בקיבוץ רביבים בנגב. ארבעים וחמש שנה, חלק מבני משפחתו שגרו בצרפת, לא ידעו את מקום קבורתו. באפריל 1993 הגיעה אחותו מצרפת לפקוד את קברו ברביבים. בין היתר סיפרה האחות: "...המכתבים שלו שיקפו תמיד אידאליזם נאיבי, מהסוג שלא פוגשים עוד היום. אש הציונות בערה בעצמותיו, הבריחה מהגולה והעליה לארץ היו עבורו הגשמה של חלום, שיא האושר...". הוענקה לו דרגת סגן לפי פקודת מטכ"ל.