רב"ט גליקסון מרדכי מומה, מוטקה ז"ל

קורות חיים

מרדכי בן יעקב וישע. נולד ביום כ"ג באלול תרפ"ז, 20 בנובמבר 1927 בתל-אביב. אחרי סיום לימודיו בבית-הספר "תל-נורדוי", החל, לפי בחירתו, ללמוד חשמלאות בבית-הספר על שם מכס פיין, באמרו "שיש לנו די כוחות אינטלקטואליים ונחוצים אנשי עבודה", בשנת תש"ד גמר את בית-הספר והתחיל לעבוד במקצועו, בהיותו פעיל בו בזמן ה"הגנה", אליה הצטרף בגיל 13.
סיים קורס מ"כ ועסק בהדרכה, ובשנת תש"ו היה מ"מ בפועל. התנסה ביסורי מאסר וחקירות הבולשת הבריטית בעקבות פעילותו בהעלאת מעפילים וארגון קני מאבק נגד השלטון המנדטורי וגזרותיו, וכל זה בגיל 16-17. בהתנדבותו לשירות הביטחון ובעבודתו בעיר לא ראה תרומה מספקת לבניין המולדת. הוא תבע מעצמו יותר והחליט לצאת למעוז-חיים. מרדכי שירת בפלוגה ד' בגדוד הראשון של הפלמ"ח, במסגרת הכשרת המחנות העולים מעוז. היה מהראשונים שדרשו ללכת להשלמת משק בית-הערבה.
משפרצה מלחמת-השחרור דחה את השימוש בזכות בן יחיד כדי להשתחרר מפעולות קרב. בבית-הערבה היה החבלן היחיד אשר ידע והכיר את שדה-המוקשים ולרגל הדחיפות בשעת הפינוי הוטל עליו לטהר בלילה את שדה המוקשים. עיני כל הקיבוץ היו אותו שעה נשואות לשדה והוא, תודות לקור-רוחו ודייקנותו ביצע לבדו את המשימה בהצלחה. למחרת, עם סילוק חמרי-הנפץ שנצטברו, התפוצץ שק פצצה אצל שני חברים והם נפצעו. השאר פחדו להוסיף ולטפל בחומר מסוכן זה ורק מרדכי הוסיף לטפל בו עד שהשלים את ביעורו.
בסדום, אשר לשם עבר עם חבריו, עסק בעבודות ביצורים ובחבלנות והשתתף כמ"כ בניסיון לכבוש את הכפר ספיה בשטח עבר-הירדן. נפצע בידו מההתפוצצות. במכתבו האחרון מיום 13.7.1948 הוא מסווה את פצעו, ובין היתר כתב:"..יתכן והגיעה אליכם איזו שמועה שנפצעתי באיזו התפוצצות שאירעה כאן או שמועה דומה. ובכן אל תאמינו לשמועות כרגיל ואל לכם לדאוג. האמת היא שקרתה כאן תאונת עבודה למספר בחורים.. קיבלתי מכה ביד השמאלית, אין לכם מה לדאוג, זוהי פשוט מכה שקיבלתי מפטיש בזמן העבודה, וזה כבר בשלב של ריפוי סופי ואין לכם מה לדאוג."
אחרי ימים אחדים נשלח הביתה במטוס לחופשת-הבראה. המטוס נחת נחיתת-אונס בקרבת נבי-רובין ואחד החברים נפצע. לפקודתו נשארו הוא ועוד 3 חברים עם הפצוע ושניים נשלחו להביא עזרה. ושם, במקום הנחיתה נרצחו כולם על-ידי בדואים ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). נקבר בנחלת-יצחק - 20.7.1948.
חבריו מבית-הערבה הוציאו חוברת לזכרו, והוריו הוציאו את הספר "מרדכי גליקסון, יד לזכרו" (תל אביב , תש"י).