טוראי וישנבסקי שאול שאוליק ז"ל
Vishenvsky Shaul Shaulik

בן רגה ויצחק-איסצ'קה
נולד בתל אביב, ישראל
ב-ט"ז חשוון תר"צ, 7/11/1930
גוייס ב-9/1947
שרת בפלמ"ח
יחידות: הגדוד השלישי, חטיבת יפתח, פל' ט'
בהכשרת כפר בלום, התנועה המאוחדת
תפקיד: נשק
נפל בפעילות מבצעית בפירוק מוקשים
במלחמת העצמאות
ב-ל' אדר א תש"ח, 11/3/1948
מקום נפילה: בדרך לחולתא
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 17 בנפלו
קורות חיים
שאול בן יצחק-איסצ'קה ורגה, מחלוצי העליה השלישית. נולד ביום 7.11.1930, ט' במרחשוון תר"צ בתל-אביב. גדל בשכונת הפועלים בבית-הכרם. שם הקימו הוריו משק-עזר קטן. מנעוריו אהב את עבודת האדמה. עבד בגינה וטיפל בעופות, וגם נמשך מאד למלאכה עדינה. ניחן בתבונת-כפיים, וחבריו מספרים על אפידיאסקופ אשר בנה בשביל כיתתו בבית-הספר, כאשר היה בו צורך ולא יכלו לרכשו. למד בבית-הספר העממי והתיכון בבית-הכרם והמשיך בבית-הספר המקצועי "עמל" בירושלים. שם למד מסגרות.ב"הגנה" התמחה כנשק. בתקופת-לימודיו זו הקדיש את שעות הפנאי לעבודת הגן, ולעתים שהה בו עד חשכה. הספיק להתקין מדרגות מושלמות לתפארת. היה חבר ב"המחנות העולים" ואחרי הפירוד - ב"התנועה המאוחדת", ומדריך בשתיהן, מן המוכשרים ביותר.
עם תום לימודיו יצא להכשרה מגויסת לכפר-בלום. השתייך לגרעין שהתיישב אחרי-כן בצרעה. נער עדין ובעל נפש רגישה. "...באופן הרמוני מיזג באפיו תכונות הנדירות באקלימו החברתי של המשטר הקיים: העדר מרירות, הרגל להביא בחשבון את הזולת ובפשטות לבוא לעזרתו, נכונות תמיד להיחלץ לכל פעולה נחוצה, יחד עם עמידה גאה ואמיצה על הכבוד...", מדברי מורתו איטה פקטורית-אייג. עם זאת מחונן היה בתבונת-כפיים והשכיל מנעוריו להתקין כל מיני מכשירי-עזר שעמדו לו ולחבריו בעבודתם; אך בעיקר הצטיין בשקידתו ובשקט הנפשי. שליו טהור-לב ותמים, ואף הנשק - טהור היה בידיו. היה חבר פלמ"ח.
עם פרוץ הקרבות נשלח למטה הגדוד השלישי באילת השחר כנשק. נהרג ביום 11.3.1948 בדרך לחולתא, בשעה שפירק מוקש גדול. נקבר באילת-השחר. הועבר לנחלת יצחק ב-21.9.1949.
בדברי הספד לזכרו נכתב בין היתר:"... רצוני רק שתדעי אם שכולה, כי כל יודעיו של בנך היו ידידיו, חביב היה, ליבו פתוח לקראת העולם ולב כולם היה פתוח לקראתו... ברבות הימים, עת אפר השכחה יכסה במקצת על שלהבת כאבך הצורב, ושאבת תנחומים מעט ברעיון כי כל מכירי בנך אבלים מאוד לזכרו ויזכרוהו זכור והיטב...".
אלבום תמונות




שאול עם אביו איש גדוד העבודה בכניסה לביתם בבית הכרם

שאול ואחותו חנה בן עמי, עם חבר קרוב של המשפחה
רשימות לזכרו

רשימות לזכרו
מכתב תנחומים לאם
אמו של שאוליק!
לא תנחומים בפי. יודעת אני גם יודעת, כי אין לי במה לנחם את הוריו השכולים. אין תחליף לאבידה זו ואין שכחה. הגוף הזה, אשר כל גרם נוסף למשקלו וכל סנטימטר נוסף לגובהו הרנין את לב-האם, איננו יותר. כלא היה. הנשמה הזאת, הצעירה, המסורה והרוננת - מי יודע היכן היא ואם ישנה. רק בזכרונם של יודעיו יישאר. רצוני רק שתדעי, אם שכולה, כי כל יודעיו של בנך היו ידידיו. חביב היה, לבו פתוח לקראת העולם ולב כולם היה פתוח לקראתו.
לא נמניתי בין חבריו. חברת המשק אני, אשר שאוליק וחבריו נמצאים בו. ולמרות המרחק בינינו, בגיל ובחברה, אנו מרגישים כי אבר חי נקרע מגופנו. בן היה לכולנו, כמו כל חברת הבנים והבנות האלה (ייבדלו לחיים ארוכים), הירושלמים הנמצאים אצלנו. תבורכנה האמהות אשר גידלו בנים ובנות כאלה, מלאי תום ופשטות עלומים, מרץ חיים ונכונות לכל. הלואי וילדינו אנו יהיו כמותם ונתברך בהם.
בהסתכלי על חמדת עלומים זאת יש ויעלה הרהור צורב בלבי: האם לא יותר מדי העמסנו על שכמם של נערים אלה? מה הרשות בידינו לדרוש מהם תשלום וגמול בעד כל סבל ההיסטוריה הישראלית, העומדת כעת לפני מבחן - להיות או לחדול?
הן צעירים וטובים הם ממנו, הן את טעם החיים ואושרם טרם טעמו, הן בנים יקרים הם לאם ולאב, שטרם שבעו מהם נחת, - אולי נרפה מהם? אולי ניתן להם לחיות את עלומיהם? כל שם חדש במסגרת החללים הלם כהלם פטיש בלבי: עוד בן יקר, עוד נער, עוד אוהב ואהוב הלך ללא תמורה. בשכלי יודעת אני כי אין מוצא אחר - בכל מלחמה הצעיר הוא הלוחם בגופו. יודעת אני גם כי לא מלחמת כיבוש היא שאנחנו שולחים אותם אליה - מלחמת קיום היא, קיומם כמו קיומנו. אך לבי, לב אם גם הוא, ממאן להינחם ולהרגע. ונוקב החשבון עד מאוד, מי יודע פתרונו.
ברבות הימי, עת אפר-השכחה יכסה במקצת על שלהבת כאבך הצורב, ושאבת תנחומים-מעט ברעיון כי כל מכירי בנך אבלים מאוד לזכרו ויזכרוהו זכור היטב.
חברת משק
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
לא תנחומים בפי. יודעת אני גם יודעת, כי אין לי במה לנחם את הוריו השכולים. אין תחליף לאבידה זו ואין שכחה. הגוף הזה, אשר כל גרם נוסף למשקלו וכל סנטימטר נוסף לגובהו הרנין את לב-האם, איננו יותר. כלא היה. הנשמה הזאת, הצעירה, המסורה והרוננת - מי יודע היכן היא ואם ישנה. רק בזכרונם של יודעיו יישאר. רצוני רק שתדעי, אם שכולה, כי כל יודעיו של בנך היו ידידיו. חביב היה, לבו פתוח לקראת העולם ולב כולם היה פתוח לקראתו.
לא נמניתי בין חבריו. חברת המשק אני, אשר שאוליק וחבריו נמצאים בו. ולמרות המרחק בינינו, בגיל ובחברה, אנו מרגישים כי אבר חי נקרע מגופנו. בן היה לכולנו, כמו כל חברת הבנים והבנות האלה (ייבדלו לחיים ארוכים), הירושלמים הנמצאים אצלנו. תבורכנה האמהות אשר גידלו בנים ובנות כאלה, מלאי תום ופשטות עלומים, מרץ חיים ונכונות לכל. הלואי וילדינו אנו יהיו כמותם ונתברך בהם.
בהסתכלי על חמדת עלומים זאת יש ויעלה הרהור צורב בלבי: האם לא יותר מדי העמסנו על שכמם של נערים אלה? מה הרשות בידינו לדרוש מהם תשלום וגמול בעד כל סבל ההיסטוריה הישראלית, העומדת כעת לפני מבחן - להיות או לחדול?
הן צעירים וטובים הם ממנו, הן את טעם החיים ואושרם טרם טעמו, הן בנים יקרים הם לאם ולאב, שטרם שבעו מהם נחת, - אולי נרפה מהם? אולי ניתן להם לחיות את עלומיהם? כל שם חדש במסגרת החללים הלם כהלם פטיש בלבי: עוד בן יקר, עוד נער, עוד אוהב ואהוב הלך ללא תמורה. בשכלי יודעת אני כי אין מוצא אחר - בכל מלחמה הצעיר הוא הלוחם בגופו. יודעת אני גם כי לא מלחמת כיבוש היא שאנחנו שולחים אותם אליה - מלחמת קיום היא, קיומם כמו קיומנו. אך לבי, לב אם גם הוא, ממאן להינחם ולהרגע. ונוקב החשבון עד מאוד, מי יודע פתרונו.
ברבות הימי, עת אפר-השכחה יכסה במקצת על שלהבת כאבך הצורב, ושאבת תנחומים-מעט ברעיון כי כל מכירי בנך אבלים מאוד לזכרו ויזכרוהו זכור היטב.
חברת משק
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו
לזכרו - ד.פ.
בן בית היה אצלנו, ריע נעורים לבני. תחילה ראיתיו ככבוש ומוגבל ברעיונותיו. השחתי דעתי זו לפני בני, אך הוא נזדעזע והתחיל טוען: "אין את מכירה את שאוליק כלל ועיקר. הוא מעמיק. כל יודעיו מעריצים אותו. ואכן, כשחברם השלישי נפל בקרב, מצאו בכיסו את תמונת שאול. כה נערץ היה על חבריו. כשהכרתיו יותר, נוכחתי לדעת שיש בו משהו חבוי המקנה לו חיבה והוקרה. בבית הספר היה בחיר התלמידים. הוא שוחרר משכר לימוד לאות שביה"ס גאה עליו. בכיתת ביה"ס "עמל" נתגבשה חמישיה - ובתוכה שאול - שהיתה מצוינת בלימודים, בעבודת-ההכשרה, בפעילותה בתנועה. היא גם מסרה נפשה על שחרור הארץ. שאול דר בבית הכרם, אך תכופות בא העירה לרגל פעולה, הצגה, טיול ולן בביתנו. התפעלתי מחינוכו הטוב, מחוש-המידה שבו, מאצילות-רוחו ועדינות הליכותיו. את הכלים שאכל בהם - הדיח למשעי והחזירם למקומם. את המיטה סידר, כדי שלא יטרח בכך מישהו זולתו, ולכן היה כל כך קל ונוח עמו. בזאת שימש מופת לחבריו, שזילזלו בדברים אלה. ובבית הוריו היה עוזר בחצר, בלול, בגינה, וחזקים היו קשריו למשפחה. נתרשמתי מפסוק אחד שכתב מן החזית לרגל ענין אחד: "ואני - מאוד מאוד אוהב את הורי".
ד. פ.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
ד. פ.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו
לזכרו - ריבה
השם שאוליק נישא בפי כל, והוא אז כבן שנתיים בלבד. הולכים ההורים והוא נשאר בחברת ילדים גדולים ממנו ואינו בוכה ולא מתאונן. מתמזג הוא עם חברת הילדים ומתבלט מהם בהבעתו המיוחדת.
בחיק הטבע שיגשג, בין עצים ופרחים, מטפל ביונים, מאזין לרינת צפרים, מתבונן בפרפרים ולבו קולט את כל היפה והמרהיב. בהיר-שער הוא וחום-עינים. ופניו מפיצות אור מלטף ומרגיע. כך הוא פורח לעינינו. והנה הוא תלמיד בית-הספר. עלם יפה, מחונן בתכונות נפשיות נאצלות ושופע רוח טובה סביבו. ושוב חולפת תקופה - שאול הוא חבר בתנועת-נוער, מתבלט ומתלבט: הנכונה היא הדרך אשר בה ילך? אך את תפקידיו הוא ממלא באחריות ובשלימות. תום לבב וחיוך תמידי, אהבה לכל יצור - כזה אני רואה אותו מילדותו ועד בגרותו, עד שעזבנו את המקום. אז התקדרו שמי ארצנו. בנינו נקראו לקרב על חיינו, ושאול - בין הראשונים, שהרי תמיד היה מן הנחשונים: בהכשרה, בעבודה, בהגנה.
ושאול הפך אגדה. כאז כן גם עתה קורנת לעינינו דמותו הטהורה, וקשה להשלים כי איננו עוד עמנו.
ריבה ר.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
בחיק הטבע שיגשג, בין עצים ופרחים, מטפל ביונים, מאזין לרינת צפרים, מתבונן בפרפרים ולבו קולט את כל היפה והמרהיב. בהיר-שער הוא וחום-עינים. ופניו מפיצות אור מלטף ומרגיע. כך הוא פורח לעינינו. והנה הוא תלמיד בית-הספר. עלם יפה, מחונן בתכונות נפשיות נאצלות ושופע רוח טובה סביבו. ושוב חולפת תקופה - שאול הוא חבר בתנועת-נוער, מתבלט ומתלבט: הנכונה היא הדרך אשר בה ילך? אך את תפקידיו הוא ממלא באחריות ובשלימות. תום לבב וחיוך תמידי, אהבה לכל יצור - כזה אני רואה אותו מילדותו ועד בגרותו, עד שעזבנו את המקום. אז התקדרו שמי ארצנו. בנינו נקראו לקרב על חיינו, ושאול - בין הראשונים, שהרי תמיד היה מן הנחשונים: בהכשרה, בעבודה, בהגנה.
ושאול הפך אגדה. כאז כן גם עתה קורנת לעינינו דמותו הטהורה, וקשה להשלים כי איננו עוד עמנו.
ריבה ר.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
