רב"ט כהן אליהו ז"ל

אלף אלפי פעמים אחיה בלב את מורא-הוד-גבורתך בצעדך האחרון על אדמת המולדת וארץ החיים. היה זה ב-26 למאי, בימי פלוש הפולשים. בהתקפה נועזה שתוכנה, צעדת בראש כיתתך לתוך מאורת האויב מצפון בא, וליד הבניאס ארבה לכם מלכודת. בעין הנשר שלך חשת בה הראשון וציוית על פיקודיך לסגת מהרה. הם נסוגו בהצלחה, ומשנעצר אחד מהם -חשת להצילו מחץ-מות שפילח את לבך.
בדמך הטהור גוננת והצלת את כל פיקודיך אחיך-לנשק, כשם שאלפי אחיך גוננו בגופם עלינו, על כבודנו ועל בית חיינו.
אליהו נולד באנגליה לאביו הרופא (ד"ר אריה כהן) ואמו חלוצת התא"י (דור שלישי בארץ). בן 3 היה בעלותו עמנו ל"ארצו מולדתו" האמיתית, שאליה נקשר בעבותות אהבה לעד. חן הארץ וגבורתה היו שפוכים על דמותו האצילה. אהוב על הבריות, נערץ בעיני קרוב ורחוק. נתגלה בשאר רוח למן ספסל-הלימודים (כתב שירים ופואימות שפורסמו בבמות נוער) בסיימו לימודיו ב"הרצליה" דחה הזמנת קרובים באנגליה להשתלם שם - יען בחר בדרך ההגשמה החלוצית ונטה שכמו הרך לנשק המגן בפלמ"ח.
בהיעלמו בלילות רבי הסכנות - כמה הלם-חרד לב האם והאב ובשובו גבוה משכמו ואיתן ברוחו, הסיר בחיוכו הנבון צל דאגה מלבי. אילפני הבן, כי רק זו היא הדרך לעם המנתק כבליו וכובש חירותו.
הה, בני אהובי! אהוב ומקובל על כל שידעוך, חביב על מפקדיך ונערץ על פיקודיך - מה קטונתי ממך, בני אליהו! הוי, בנים אהובים לאם ולעם מה קטונו אנחנו, אבות ואמהות, לעומת גודל אהבתכם לנו ולאדמת חיינו, לעומת קדושת קרבנכם שבו צויתם לנו את החיים והקוממיות.
לנצח נצחים יזכור ויהמה לדמותכם לב אם, לב עם.

שושנה כהן

מתוך החוברת 'אליהו כהן - (18.12.29-26.5.48)' שיצאה ע"י אחותו רנה חן - אפריל 99
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

אליהו הגיע ארצה מארגנטינה בגיל 3. למד בבית ספר היסודי ביאליק ובגימנסיה הרצליה. בגיל צעיר גילה כשרונות ונטיה לכתיבת שירים. חלקם פורסמו בעתון "נתיב הגאולה" שהיה הבטאון של בי"ס ביאליק. אליהו היה שובב וספורטאי ומתחן לא קטן. בניגוד לפעילות של ילדים היום, באותה תקופה שיחקו ברחוב. גינת השרון היתה מרכז הפעילות החברתית של הילדים באיזור שלנו. כאחותו הקטנה אני זוכרת אותו מתחרה עם ילדי השכונה בקפיצה מעבר לגדר אשר הקיפה את גינת השרון שליד ביתנו. זו היתה גדר גבוהה למדי ועד היום אינני תופסת איך הצליחו כמה מהם לעבוד גדר זו בקפיצה. באחד הימים בהיותו (אני מניחה) נער בן 14 הייתי עם אבי בים והלכתי לי לבד לאורך החוף, כאשר ראיתי קבוצה של אנשים מתגודדים. כאשר ניגשתי לראות במה הם מסתכלים הופתעתי לראות את אליהו שוכב על גבו ומרים את אחת המשקולות שבאותם ימים היו על חוף הים.
כשרונותיו הספורטיביים התבטאו בכמה תחומים. בין השאר שיחק בכדורסל, כיתתו זכתה במקום הראשון בתחרות של כיתות י' של גימנסיה הרצליה. בהיותו בכיתה יב' השיג בתחרויות של תלמידי הגימנסיה, מקום שני בהדיפת כדור ברזל במשקל 5 ק"ג ומקום שלישי בזריקת משקולת של 500 גרם. היו לו גם הישגים בדקדוק והוא קיבל פרס שני במבחני הדקדוק בגימנסיה הרצליה.
כאחי הבוגר אהבתי והערצתי אותו וזאת למרות העובדה שידע להרגיז ולמתוח אותי. למרבה הפלא עד היום אני זוכרת באהבה ובגעגועים גם את המריבות והמתיחות שלו, שבהן, אני הייתי הקרבן. מחוץ לבית לא הורשיתי להתקרב אליו כאשר שיחק עם חברים, אך בבית היו לנו גם פעילויות משותפות וגם מריבות. המשחקים התבטאו בתרגילי ספורט. בחלק מהם הרים אותי, כשאני עושה "גשר" והוא מרים אותי על כתפיו. מלחמת כרים, היתה גם עיסוק חביב עלינו, כשהיינו קטנים וכאשר אני יכולתי בקושי להרים את הכר הגדול במיוחד, של אבא. לעתים הצטרפתי אליו לניתורים על רגל אחת כדי לחזק את שרירי הרגליים. פעם גם ניסה לאמן אותי בתרגילי קפא"פ נסיון שנגמר בשבירת הזכוכית שעל אחת הדלתות בדירתנו. לעתים היה מנגן על החליל ואני הייתי שרה איתו.
התעלולים שלו עלי היו בחלקם על ידי שימוש במשמעויות כפולות של השפה. אני זוכרת איך זללנו שנינו את כל הבננות שאמי הביאה מהשוק, כשאמי שאלה: מי גמר את הבננות? אליהו אמר רנה. שאלתי אותו למה אתה אומר שאני גמרתי את הבננות? ענה: את אכלת את האחרונה לכן את גמרת אותן. בפעם אחרת שלח אותי לקנות שוקולד מכספו ואמר שנתחלק אחר כך בשוקולד. כשחזרתי אמר חלקי את השוקולד ותני לי את החצי שאת רוצה. חילקתי ונתתי לו את החלק הקטן. אבל אז הוא שאל האם החלק שאני מחזיקה הוא זה שאני רוצה לעצמי ואמרתי כן אז הוא אמר: זה החלק המגיע לי כי סיכמנו שאני אקבל את החלק שאת רוצה לעצמך.
היה גם מותח את ההורים שלנו. אבי היה מאזין לרדיו בקול רם, ואחר כך נרדם כשהרדיו פתוח. הרעש היה מעצבן. מדי פעם בחורף היה אליהו מוציא את התקע של הרדיו להרף עין ומחזיר. אבי היה מניח, שברק גרם להפסקת השידור והיה מנתק את הרדיו. את אמי היה מותח על ידי זה שהיה לוקח את אחת הביצים יוצר שני פתחים דקים על ידי מחט שותה את התוכן שלה ומשאיר את הביצה הריקה בין שאר הביצים.
הייתי מסתכלת ועוקבת אחרי פעולותיו כאשר הכין אגרופן משפופרות של משחות שיניים וכאשר יצר דמויות מדיקט בעזרת משורית.
היו לו גם כל מיני פטנטים - סידר מקום לשמירת מטבעות בתוך השידה שלו על ידי ניסור והחזרה מוסווית של קטע ממנה. סידור נעילה מוסתרת של הארון שלו, על ידי הכנסת מסמר לתוך חור בדלת. סידר לו גם מטמון מתחת למרצפות בבית.

רנה חן
2.4.99

מתוך החוברת 'אליהו כהן - (18.12.29-26.5.48)' שיצאה ע"י אחותו רנה חן - אפריל 99
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

13.12.47
להורי היקרים

כאן בגליל אנו קוראים ושומעים הרבה על הנעשה בתל אביב מרחוק. כאן כמעט הכל שקט. רק היום חזרתי לדפנה אחרי שהיינו שבועים בשמיר. אני דואג לשלומכם.
שמחת העצמאות בגליל היתה עצומה. מדורות הועלו בשרשרת ההרים ואורות רבים ניצנצו בכל עמק החולה ועד מנרה. אני מתאר לי, שבתל אביב היתה השמחה רבת עם וגדולה יותר.
שיכורים מן היום הגדול יצאנו במחולות. אך בעצם השמחה הנלהבת, כתף בצד כתף, בנים עם בנות, צעירים וקשישים, צצה בלב חרדה למאבק שעודנו צפוי לנו, כי ידענו שהמערכה טרם נשלמה.
באהבה,

מתוך גוילי אש ב'

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

6.3.48

בשבוע שעבר ערכנו סיור של ארבעה ימים בכל הסביבה. הגענו עד צפת, לאורך הגבול הצפוני מערבי, ומשם ירדנו והקפנו את ים-החולה וחזרנו לדפנה.
בעמדנו למטה ליד החולה הוקסמנו ממראה מרומי הגליל שהקיפו עלינו בעוז ובגאון. מול היופי הנשגב של הטבע הרגשנו, כי יש לנו מה לאהוב ועל מה להיאבק ולשמור ולהגן.

מתוך גוילי אש ב'

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

28.4.48

ודאי שמעתם וקראתם לא מעט על הגבורות והנפלאות של כיבוש צפת. לכן לא אוסיף סיפורים על מה שנעשה כאן. רק אומר לכם, כי לאחר שרכשנו לנו במאבק את השליטה על "המצודה" ועל מרומיה של צפת האגדית - יקרו לנו שבעתים כל צעד ושעל מן האדמה הזאת. אגב, שלל רב מאד נפל בידנו. אנו שמרנו על הרכוש מכל משמר ולא נתנו לאיש לגעת בו אף לא בשרוך נעל.

מתוך גוילי אש ב'

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

17.5.48

- - - - -
זה לא מכבר חזרנו מאי שם עייפים ורצוצים. במשך שלושה שבועות לא התרחצנו מחוסר מים. גם האוכל היה בצמצום. במקום לחם - פיתה יבשה. אבל החבריא "מבסוטים"
רצונכם לדעת מאין שאבנו כח? הנה אספר לכם. כאשר נכנסנו פעם לחדר האוכל ראינו על הקיר מתנוססת אימרתו הנודעת של לוחם החופש האיטלקי גריבלדי: "אין עמדי בשבילכם לא שכר, לא דירה ומזון - רק רעב וצמא, מסעות יגעים ומוות, אך האוהב את מולדתו ולא בדבר שפתים בלבד, יקום וילך אחרי!"
וככה אנו הולכים
ולפנות בוקר אחד, כשיצאנו החוצה, נתגלה לפנינו נוף הכרמל בכל הדרו. טל השחר התנוצץ כפנינים על רכסי ההר הירקרק-כהה וקרני החמה העולה הוסיפו גוון חכלילי-ורוד לתכלת המתבהרת.
למרות העייפות והמתיחות של ימי העמידה הדרוכה הרגשנו בתוכנו כוחות חדשים מתעוררים. שבילי הכנען העזים הוסיפו כח לרגלינו ודרכנו בעוז לקראת הבאות
ובלב התרוננה הרגשת אושר על שבידנו ממש נמסרה השמירה על נוף המולדת היקר ועל בטחון גבולות אדמתנו. השמים הפרושים מעלינו והאדמה הטובה הפורשת צלה החם האמהי - כל אלה נסכו בלב בטחון ואמונה כי נעמוד איתנים בפני כל צר ומתנקש
- - - -

מתוך גוילי אש ב'

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.