טוראי מימון עמנואל "מיא" ז"ל

קורות חיים

בן יעקב ואסתר. נולד ביום י"ז בתשרי תרפ"ח בירושלים. קשה היתה ילדותו, רצופת מחלות ודאגות הורים מסורים. לאחר שהתגבר על סבלות-ילדות אלה הלך והתפתח לילד מוכשר ביותר.
היתה בו נטיה לכתיבה, לביטוי עצמי, ללימוד ולהעמקה. הרבה בקריאת ספרים וספרות ישראל ודברי ימי ישראל השפיעו עליו השפעה רבה. לאחר שסיים בית-ספר עממי, נכנס לבית-ספר תיכון של "הסתדרות העובדים" בירושלים.
היה חבר בתנועת "המחנות העולים" ואחר-כך ב"תנועה המאוחדת", כחבר תנועה זו התקשר מנעוריו לחיי חלוציות והגשמה בארץ ולערכי ההגנה העברית. בילה כל קיץ במחנות- עבודה. לאחר שסיים את לימודיו עבר עם חבריו למשמר-השרון, להכשרה מגויסת.
במרס 1946 כשעבד כחצרן קרתה לו תאונה. הפירדה הרתומה לעגלה שבה נהג השתוללה לפתע והוא נפל ושבר את רגלו. לאחר חדשי ריפוי בבית החולים "בילינסון", השבר אמנם אוחה, אך הכאבים ברגלו לא הרפו ממנו עד סוף ימיו. עם זאת הצטרף בדצמבר 1946 כחבר לקבוצת פוריה בגליל התחתון ונעשה במהרה לאחד מעמודי התווך של חייה. התמסר ללימוד והשתלם במדעי-הטבע ובשפות.
היה אורח קבוע בבית גורדון בדגניה. הרבה לכתוב ועשה זאת בכשרון. בהומור ובבקיאות במכמני הלשון. עסק בארכיאולוגיה של סביבות המקום וגם במטאורולוגיה. היה מסור מאד לקבוצתו.
מלחמת-השחרור מצאתהו על משמרתו בקבוצתו. עם הפלישה מסוריה צורף למגיני משטרת צמח, למרות, שמזכירות הקבוצה התנגדה לכך שילך. מילא תפקידו כאתת ועד הרגע האחרון לא סר מעמדתו. המלים האחרונות שקלטו ממכשיר-האיתות שלו היו : "הטנקים מתקרבים... המצב בכל רע..." נפל בצמח ב-18.5.1948. גוויתו לא זוהתה בין גוויות החללים והוא נקבר בקבר אחים בדגניה א'.