טוראי כהן מיכאל "מיכיק" ז"ל

קורות חיים

מיכאל ("מיכיק") בן מרים ודוד, נולד ברחובות בט' מרחשוון תרצ"א, 31.10.1930 בן למשפחה ותיקה, מצאצאי הראשונים, שהתיישבה בכפר-גיבתון. למד בבית-החינוך ברחובות מההתחלה עד כיתת-ההמשך י' ונודע בעמידה קשת-עורף על עצמאותו ועצמיותו ללא ויתורים ופשרות, אפילו כלפי המחנכים. פעם בבואו במריבה עם המורה, ישב שבוע ימים מחוץ לכיתה, משום שלא רצה להיכנע לדרישות המורה.
לפני סיום כיתה י' החל לעבוד במסגרות ובתיקון מכוניות בבית-מלאכה ברחובות, ובשעות הצהרים והערב היה שוכח את עייפותו ועוזר להוריו בעבודות המשק. עבר את שלבי השירות ב"הגנה" מגדנ"ע ואילך. מתוך העבודה רץ לעזרת מעפילי "שבתאי לוז'ינסקי" בחוף ניצנים, נעצר בין ה"צברים" שהתערבו בין המעפילים, נאבק בחירוף נפש עם הבריטים על החוף ובאנייה, בה טעם גם את "מלחמת הגזים", גורש כספק-מעפיל לקפריסין ואחרי שבועיים הוחזר ארצה (על פרשה זו בחייו השאיר אחריו יומן-זיכרונות).קשור לחיי העבודה, לקשרי ידידות עם ידידיו וחבריו, גדל והתפתח בכפר השקט והשליו. התום והדממה הנוף והטבע נתמזגו בנפשו.
מיכיק לא שכח לנצח את הרצח המתועב, השפל והגס, עת חדרו הערבים ב-ט' אדר תרצ"ח לכפר ושחטו משפחה שלמה אם ושלושת בניה.
הצטרף לתנועות "המחנות העולים" ו"השומר הצעיר". ובתקופת נעורים סוערת זו, נתגלה אפיו ההחלטי, רוחו האיתנה והחלטתו הנחושה. כשהוריו מיאנו להרשות לו להיכנס ל"שומר הצעיר" שבת ולן ב"קן" שלושה ימים, מבלי לחזור הביתה. לבסוף נאלצו להיכנע לדרישותיו וניאותו לבקשתו. בניגוד לרצון ההורים הלך להכשרה מגויסת בחולתא. משחזר משם הוסיף לעבוד ברחובות ושאיפתו הייתה להגיע למשק עצמי.
מראשית מלחמת-השחרור שירת בגדוד אחד בחי"ש והשתתף בכל הקרבות והפעולות בדרום: בכפר-אוריה, בית-דגון, לטרון, צריפין, גזר, הראדאר, בפיצוץ הטחנה הגדולה ביאזור, הבית הגדול ליד רמלה, הבית הגדול בתל-א-ריש ועוד. כשחזר מהקרב בכפר אוריה, התאסף מסביבו כל ה"צריף" והוא סיפר וסיפר ללא הפוגה. דיבר על מרגמות ומקלעים רובים ורימונים - וחבריו פערו פה. ענה לשאלותיהם עם חיוכו הנצחי שליווה אותו מילדות.
לא נענה להפצרות להחזירו להגנת כפרו, באמרו שכל הארץ מולדתנו והכוחות הצעירים והטובים נחוצים בכל מקום, הכין את אמו להשלים עם כל מה שעלול לקרות לבחור כמוהו בקרבות. עקרונו המלחמתי היה לשמור על קור הרוח - לטובת הלוחם והמשימה כאחת - בכל הנסיבות ולירות ולפגוע באויב. כשנשלח אחד מכפרו אחיו של אחד הנופלים, למשימה מסוכנת קפץ והתנדב במקומו. כשנודע לו שחבריו-לשעבר מההכשרה נמצאים בקרבת מקום בגדוד השלישי של הפלמ"ח , ערק אליהם מגדודו, לפני ההשבעה, והתקבל לשורותיהם בחזית לטרון.
ביום 12.7.1948, בהיותו עם חבורה קטנה ברחוב בלוד למחרת כיבוש העיר, הגיחו לקראתם במפתיע שני משוריינים, שרק ברגע האחרון כשהללו כבר כוונו כלפיהם את התותחים זיהו בהם את משורייני האויב. מיכאל נשאר לבדו בחפירה שבצד הדרך והתגונן בנשקו עד שנפל.
מצבה לזכרו הוקמה בבית הקברות הצבאי, חלקת הנעדרים שעל הר-הרצל בירושלים.