סגן מזרחי דוד ז"ל

קורות חיים

בן נחום ומרים, נולד בשנת 1924 בירושלים. בעודו ילד עברו הוריו לרחובות, והתגוררו בצריף. משפחתו היתה דתית. לא היה לו זמן להיות ילד, אביו נפטר ודוד הפך למפרנס של המשפחה. עזב את הלימודים ועבד מבוקר עד ערב. בגיל 12 הרים תיבות כבדות של תפוזים בפרדס. הוא היה, בעצם, האבא של המשפחה.
הושפע, כנראה, מאוד מאביו שהיה איש אמיץ, שומר כרמים, שהלך תמיד בכאפיה ודיבר ערבית. בכוחות עצמו למד דוד ערבית ובגיל 16 כשהתגייס לפלמ"ח, ביקש להצטרף למחלקה הערבית.
במחלקה הערבית כשעטה כאפיה, איש לא יכול היה לזהות את מוצאו. עורו היה שחום, שפמו מטופח, הערבית שלו כשפת אם. חישל את גופו לעמוד בעינויים. לרוב פעל לבד כי מסתערב פירושו זאב בודד. אסף מידע בכפרים הערביים, עקב אחר פעילים ומנהיגים ערבים, התערה במקומות עבודה ערביים. "ואף פעם לא ידענו מה הוא עושה" אמרה אחותו. "תמיד שתק. הוא היה בא לכמה שעות ותיכף נעלם, לא חזר כמה חודשים ולא ידענו איפה הוא" חבריו זוכרים אותו כבחור "גזעי", הליכותיו פשוטות אך "בעל חכמת חיים".
דוד יצא למשימתו האחרונה בחודש מאי 1948. אפילו לא נפרד ממשפחתו, היה כבר נשוי והיתה לו תינוקת בת שמונה חודשים. ימים ספורים לאחר פלישת הצבאות הערביים למדינת ישראל, יצא יחד עם חבירו עזרא עפג'יו-חורין. היה עליהם לחצות את הקווים, לשהות בשטח האויב בעיצומה של המלחמה, לאסוף מידע על הכח הצבאי בעזה ועל מורל התושבים שם. כאשר נפרדו ממפקדיהם אשר ליוום עד לקווי החזית, שעברו ליד קיבוץ גבר-עם האמינו כי יוכלו למשימה.
על נפילתם של דוד ועזרא נודע לראשונה מאמצעי התקשורת המצריים. הם נתפשו כפי הנראה על ידי ערבי מקומי, שחשד בהם כבר, בעת שחצו את הקו. השניים הועברו לידי השלטונות המצריים והואשמו שבאו לרצועת-עזה במטרה להרעיל בארות-המים.
"משפטם" נמשך כשעה וחצי. דוד ועזרא נידונו למות ביריה פסק הדין הוצא לפועל בפאתי העיר עזה ביום י"ז במנחם-אב תש"ח (22.8.1948). לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.
הניח אחריו אשה - מרים, ובת. לא נודע מקום קבורתו.