טוראי פרנק רפאל "רפא" ז"ל

רפא - אחד הראשונים שהקבוץ המאוחד גייס לעזרת קבוצתנו. הוא חרש את התלמים הראשונים באדמתינו, ואלו השאירו אותותיהם בו והוא נקשר לאדמה זו. לבו אמר לו כי פה יהיה מקומו: כך החליט וכך עשה.
אדם חברתי היה, אהוב על כולנו ותמיד מחייך. אהב לפתוח בויכוחים עם אלה שלא השלימו עם דעתו ותמיד רצה להוכיח נכונות דבריו.
רפא, זכרך נחרט בלבי כי הייתי אחד האנשים שבלו אתך בעבודה ובמנוחה מרב שעות היום. יחדיו עבדנו שנה אחת. תמיד אזכרך - וזכרך נשאר וישאר לעולם בקרבנו.
יצחק בן יהודה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

רפא נולד ב-1925.
באותם רגעים בהם נפל רפא המשכנו בעבודתנו תוך שתיקה ומועקה, לא הרמנו עינינו להסתכל איש בפני חברו וזכרונות שונים עמדו לנגד עינינו.
אותו רפא שבא, כחבר הקבוץ המאוחד מאשדות יעקב, לחרוש את החריש הראשון באדמות נחביר שבנגב, התקשר לחברה הצעירה ועוד בהיותו כאן, כמגויס, התערב בעניני המשק ושיתף עצמו בכל בעיה שהתעוררה כאן.
לאחר תקופה קצרה חזר אלינו כמועמד. ממשק גדול ומבוסס, המבטיח עתיד, כאשדות יעקב, ירד לנגב, לנקודה בת חדשיים: מחברה גדולה ורב-גונית שבאשדות - בא לחברה מצומצמת בעלת צביון אחיד כמעט, שלפניה עתיד ורק עתיד, כי למעשה טרם התבססנו בנקודתנו החדשה, טרם היו לנו בה עבר והווה. במהרה מצא מקומו בין הפלחים, בלי תכניות רבות, ובמעשיות פשוטה: להספיק ולזרוע. שנה ראשונה - שנת בצורת; שנה שניה - הכפלנו את שטח הפלחה והגענו לקציר. והוא קדחני, כי מאורעות בארץ ופלישה מאיימת מהדרום. ולא ארכו הימים ומשקי-הנגב הפכו מצודות ומשלטים. בלי אבטחה אין יוצאים את הגדרות. ובשעת מלחמה רשות הדבור לאדם מעיז, לאיש מעשי; ומשנדרשים חבלנים - מוצע רפא לתפקיד. הוא יוצא לקורס וחוזר משם מלא רשמים ורשימות.
כאשר מתבצרים בקדחנות - הדבר המעשי ביותר הוא המיקוש. ותוך העבודה עצמה, הדורשת בדרך כלל דריכות מתמדת, הוא מספר על חבריו לקורס ומתעכב במיוחד על אלה שכבר נפלו ומוסיף: "חבל, היו חברה טובים, אבל זוהי עבודתנו".
ולפתע קול נפץ - כן, כזו היא עבודתנו...
ידע רפא וידענו כולנו במה מדובר. ידענו מה סופו של קול נפץ זה.
נפל ב-16.5.1048 בהנחת מוקשים סביב הנקודה בנחביר.
ומה הלאה? רפא איננו. איפה הטרקטוריסט? איה החבלן? מי ימלא את מקומו כרגע? מצאנו את מחברתו המסודרת ובה רשום ברור ובדיוק:
גשר בטון - כך וכך ק"ג ט.נ.ט.
רכבת מספיק כך וכך ק"ג. המקום הטוב ביותר - במורד, על סוללה בעקול הדרך.
כן. רפא, אנו ממשיכים ללכת במסלה - ונמצא גם את המקום המתאים.
יהי זכרו ברוך
דוד

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

שקט ועניו, פשוט, ישר ואמיץ - כבחייו כך במותו.
לא רבים הכירוהו. כל ימי היותו אתנו שהה בנחביר ושם התחבב על הכל בתבונתו, בחוש בקרת ההדק שלו ובפעילותו במסגרת הקבוצה. איש מגן מסור ועם זאת איש עבודה. בתפקידו בהגנת המקום שנועד לנו לבנות ולעמול בו - נפל.
על עברו לא אהב לספר, ולרבים מאתנו היה ידוע בתור הטרקטוריסט מאשדות ש"השתגע" והשתקע בינינו. אך אנחנו, חבריו, קלטנו לפעמים, בעת רצון, קטעי זכרונות ומכאן ידענו את קורותיו. חניך בית הספר המחוזי ביגור, ואחר כך איש החטיבה שם. טולטל רבות עם מחלקתו ולבסוף הגיע לאשדות יעקב בתקוה למצוא שם את ביתו הקבוצי, לאחר שחרורו מהחטיבה. נתקבל בתור מועמד ושם רכש את מקצועו.
בימים הראשונים לעליתנו גויס רפא מאשדות יעקב על ידי מוסדות הקבוץ המאוחד לחריש ראשון באדמות ההתישבות החדשה בנגב וכאן נקשר אלינו ואל המקום. ראשוני נחביר עדיין זוכרים את הובלת המים הראשונה. את התלם הראשון וזכרונות רבים אחרים הקשורים בדמותו.
נשא בזכרוננו את דמות החבר שאתו חיינו, יחד שמחנו בשמחת הצמיחה באסיף ויחד הצטערנו בצער בצרת המלחמה.
יהי זכרו בינינו לעד.
י. חי

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.