טוראי רוטמן מנחם (מנדלה) ז"ל

קורות חיים

מנחם בן משה ושרה. נולד בט"ו בניסן תרפ"ט בוולובה שבצ'כוסלובקיה. עלה ארצה ב-1930. כבר משחר ילדותו, ידע את חובתו לעמו, ושאף תמיד למלאה בשלימות, בכל להט החיים והתלהבות הנעורים שפעמו בו. כשגמר בית-ספר עממי רצה להתנדב לבריגדה העברית כדי לקחת נקם באויבי עמו ומשלא נתקבל בגלל גילו לא יכל עוד להישאר בעיר ויצא להכשרה בנגב, ושם הושלם חינוכו כעובד ולוחם.
מההכשרה עבר לפלמ"ח, השתתף בהעברת מעפילים דרך גבול הצפון ועמד במצור כפר-גלעדי נגד הבריטים שבאו לבקש מעפילים מארצות ערב.
משסיים את שירותו בפלמ"ח, לא יכלו הוריו לעכבו בבית, כי "אני חייב ללכת", אמר, ושירת במשטרת הישובים העבריים בעמק הירדן, בסג'רה, בבית-הספר "כדורי" ועוד. ולמרבה כעסו לא הורשה להשתמש בנשק שבידו נגד ערבים פורעים. "נותנים בידך רובה ואין נותנים לך להשתמש בו" היה אומר "כדחליל מעמידים אותך..."
אחרי שירותו כשנה וחצי, חזר לחיים אזרחיים בעיר. החל לדאוג להורים, מצא חברים וחברה ומצא סיפוק בחייו. אחרי כחצי שנה של חיי שלוה זכה לשמחה הגדולה של ליל הילולת לייק סאכסס, ולמחרת כבר התייצב בשרונה לשירות העם והמולדת.
השתתף בפעולות הקרב של חטיבת "גבעתי" בדרום: ג'בליה, יזור, בית דגון (ובעמידת הגבורה בבית הקרן הקיימת), חולדה, לטרון. בין קרב לקרב היה בא במפתיע הביתה להרגיע את הוריו. "אמא" אמר פעם, "אל בכי, אנו נלחמים כדי שלא נצטרך לבכות עוד, כדי שנוכל לחיות ולשמוח ככל העמים..." ולאחיו אמר: "הרי במלחמתו של עם מוכרחים ליפול קרבנות, ומה ההבדל אם הגורל יטיל זאת עלינו או על זולתנו?..."
בקרב על משלט "69", ביום 10.6.1948, חיפה באחרוני כדוריו על נסיגת חבריו עד שנפל שם וכעבור שנה הועבר למנוחות בבית-הקברות בנחלת-יצחק ב-17.6.1949.
זכרו הועלה בחוברת "דפים לזכר מגיני בית-הקרן הקיימת בבית-דגון".