טוראי שטרק דוד-מנחם "דודה" ז"ל

קורות חיים

בן שמואל ופנינה. נולד ב-19.8.1925 בהינדנבורג, שלזיה עילית (אז - גרמניה).
אחרי השתלטות הנאצים יצא עם הוריו לבוקובינה, ארץ מוצאם. חונך שם חינוך יהודי וציוני ובספטמבר 1936 עלו הוריו ארצה והתישבו בירושלים. גמר את בית הספר "תחכמוני" ואת הגימנסיה "בגרות". היה כשרוני מאד בכתיבה, ובגיל 7 דקלם ברדיו הגליל של ה"הגנה" את אחד מדקלומיו.
מגיל 12 ואילך היה חבר "נחלת מתתיהו" בתנועת "הצופים" והגיע בה לדרגת ראש-גדוד. זכורים לכולם השבתות ומוצאי השבתות, והפעולות באמצע השבוע בהן היה מקדיש שעות רבות לפעולה חינוכית. דרך חינוכו היתה דרך שונה מהמקובל. לא ב"ציונות" ולא בדוגמא אישית בלבד חינכם אלא על ידי סיפורים על גיבורי ישראל, ומחוללי המהפכה שבה. סיפר על טרומפלדור ועל ז'בוטינסקי, על "השומר" ועל ה"הגנה" כל זה על רקע עבודה במחתרת, ב"הגנה" בירושלים. מילדותו היה אומר: "אני מוכן להקדיש את חיי למען הקמת מדינה עברית". לשם כך הצטרף בגיל צעיר ל"הגנה" והיה מהראשונים בפלמ"ח. דחה את הצעת הוריו לצאת לחוץ-לארץ לשם השתלמות בלימודים, באמרו כי ימים קשים צפויים לישוב וכל אחד חייב לעמוד על משמרתו. החל לעבוד כחשמלאי במחלקת הטלפונים בדואר ירושלים. סבל יחס רע מצד הפקידים הערביים והאנגלים בגלל היותו יהודי, אך משכורתו, היא שעודדה אותו להמשיך. בשעות הפנאי המשיך באימונים ובפעולות באירגון. באביב 1947 ביקש וקיבל מהדואר חופשה לשנה ויצא עם חבריו הצופים להכשרה מגוייסת של הפלמ"ח בעין-גב.
במלחמת השחרור שירת בגדוד השלישי של הפלמ"ח והשתתף בכל פעולותיו ומבצעיו להגנת הגליל ולשחרורו, וכן במבצע הנועז של פיצוצים וחבלות בערפו של האויב הסורי הרחק מעבר לגבול על אדמת סוריה, הוא נשא על גבו 70 קילו חומרי-נפץ, והשתדל שתופק מהם התועלת המלאה. מהגליל הועבר עם גדודו לשער-הגיא רוה-הדמים.
באחד הקרבות נפצע ונשארו רסיסים ברגלו, אך סירב ללכת לבית החולים ולשכב בשעה שחבריו מחרפים נפשם במערכה. לדבריו אפשר יהיה להוציא את הרסיסים לאחר שתשקוט הארץ. הוא דחה גם את הצעת המטכ"ל לנסוע וללמוד תעופה באמריקה. בין קרב לקרב מצא לו די זמן ומרץ לפעולה תרבותית, וביחוד היה שוקד לערוך את מסיבות "עונג שבת" בקרב חבריו.
במבצע "דני" דרך על מוקש ליד צריפין ביום 16.7.1948, ובמותו הציל חיי רבים מחבריו. ב-18.7.1948 הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בנחלת יצחק.