טוראי שיף ראובן ז"ל

קורות חיים

ראובן, בן משה ושרה, נולד בפברואר 1926 בקנדה. בימי מלחמת-העולם השניה החליט להתגייס, ובמלאות לו חמש-עשרה שנה התיצב בלשכת הגיוס, שינה את גילו וזייף את חתימת אביו וכך נתקבל לצבא. בתום האימונים נשלח לאירופה בתפקיד סמל ומקלען בחיל-הרגלים. השתתף במסע הכיבוש ועם סיום המלחמה חזר לקנדה ועבד במסעדה של אחיו. אך לא מצא לו מנוח מאחר שנתעוררה בו ההכרה הציונית והחליט לעלות לארץ-ישראל. הצטרף למלחים מלווי אניות-ההעפלה והגיע לארץ באנית-המעפילים "גאולה".
נמנה עם קבוצת מלחים מה"גאולה" ו"מדינת היהודים" אשר נמלטה ב-19 בנובמבר 1947 מאוטובוס אשר הסיע אותם למחנה ההסגר עתלית, לאחר הגעתם מקפריסין.
בשיחות על סיבות בואו ארצה היה אומר:"אני יהודי, באתי מסביבה מתבוללת, אבל נוכחתי לדעת שההתבוללות היא לא דרך. אין עתיד ליהודים בחוץ לארץ, בכל מקום שונאים אותנו, מקשים עלינו את החיים, ולכן חייב כל יהודי לבוא ארצה, כי כאן כמו לכל עם, בית, קרקע, בטחון וסיכויים להתפתחות".
בינואר 1948 התקבל לקיבוץ מעיין-ברוך, בימים קשים לחברי המשק, ימי קרבות בגליל. מבין חבריו המלחים נשאר היחידי בקיבוץ. כי נקשר למשק ולחברים. החברים קראו לו בשם-חיבה "רד" (אדמוני). בימי הקרבות הקשים ברמות-נפתלי התנדב לצאת לעזרת המקום. לאחר זמן קצר גמלה בלבו ההחלטה להתגייס לצבא והצטרף ל"חיות הנגב".
הוא לא ידע פחד. בכל מצב היה שקט מאד. התרגל, כדבריו, לקרבות, ולא אהב לספר על חויותיו בחזית באירופה. זמן מה לפני תום ההפוגה הראשונה, לאחר שנלחם בכפר דרום, אמר:"המצב חמור ביותר, למעשה אנו מפסידים כרגע במלחמה. ואף על פי כן, נצח ננצח בסופה, שומה עלינו לנצח".
נשלח לחזית הנגב ונפל בקרב באבו ג'אבר ביום ד' בתמוז תש"ח (11.7.1948). נקבר ברוחמה. ב-16.5.1950 הועבר לנחלת-יצחק. זכרו הועלה בחוברת-זכרון "על מות" של קיבוץ מעיין-ברוך.