רב"ט אנקורי אופיר ז"ל

קורות חיים

אנקורי אופיר בן יוסף ויהודית. נולד בי"ג בשבט תר"ץ, 11 בפברואר 1930, בכפר-יהושע. גמר את בית-הספר המקומי. נפשו נקשרה לחיי הכפר ולעבודת-האדמה עוד בימי ילדותו. היה דוהר על סוס וכבן 10 כבר ידע לקצור בחרמש. אהב לשיר, לטפס בהרים, לשוטט ביערות, לצאת לטיולים רחוקים. בבית-הספר התעניין במיוחד בחקלאות ובעבודת-כפים ובשעות הפנאי עזר להוריו והצטיין בידיעת המשק על כל ענפיו. בהתבגרו עבר קורס לדאיה בכפר-ילדים ואחר-כך החל להתאמן בנשק.
עוד טרם מלאו לו 18 שנה רצה להתגייס לפלמ"ח ולא הסכים לצאת לשום תפקיד אחר. בכפר ניסו לעכבו בגלל המספר הרב של המגויסים המקומיים, אלא שאופיר עמד על דעתו והגשים את רצונו: ב-27 בדצמבר 1947 התגייס לגדוד "הפורצים". לפנות בוקר נטל ברכת-פרידה מהוריו, הציץ לרפת, לחצר-המשק שבה עברו עליו ימי ילדותו עד היותו לאיש - והלך אל הלוחמים.
תקופת הפלמ"ח התחילה בחייו: עבודה ואימונים, לילות שמירה בדרכי ראשון-לציון, בית-דגון ויזור, קורס מדריכים במשק מענית ואף השתתפות בהדיפת ההתקפה הראשונה על המשק. אופיר פעל ליד המרגמה והצטיין בקרב. לאחר שמילא תפקיד מדריך בתל-מונד ובגבעת-אולגה, יצא לליווי שיירות בהרי-יהודה, ועם חטיבת "הראל" - לשחרור דרך ירושלים ולקרבות קרית-ענבים ומעלה-החמישה. בכל אלה גילה אומץ-לב ומסירות. בקרבות קטמון נשא על כתפיו החסונות חבר פצוע למרחק 600 מטרים, ונהנה משמחת הניצחון. לאחר ה-1 במאי נפרד מחבריו באמרו: "אם אישאר בחיים, אדע מעתה להעריכם". לחם במשלטי שער-הגיא כמפקד כיתה, אך את סמל דרגתו היה מצניע בכיסו, לא רצה להתנשא על פקודיו.
נפל ביום ג' באייר תש"ח, בשעת הפגזה ערבית קשה על משלטי בית-מחסיר, בשעה שרצה להוציא חבר מתעלף מטווח-האש. בשעה שפגע בו הפגז עוד ניסה שלוש פעמים להרים את ראשו ולהעיף מבט על הרי ירושלים.
נקבר בקרית-ענבים ביום 13.5.1948
לאחר נפילתו שלח יוסף טבנקין, מפקד "גדוד הפורצים" מכתב להוריו וכה דבריו :" הננו מעבירים לכם את סמל קטמון שהוענק לבנכם, חברנו אופיר. סמל זה של קטמון ניתן לכל כובשי קטמון, מבצר האויב בירושלים בזמן המצור... הכרנו את אופיר בחייו היום-יומיים, בימים ולילות של קרבות. הוא היה בין המתפרצים לפעולה, בין הבטוחים בניצחוננו, למרות כוחותינו המעטים ונשקנו הדל באותם הימים, כך חי וכך נפל. חייו ומותו שימשו וישמשו למופת לממשיכים בדרכו. קבלו את סמל קטמון כמזכרת לימים גדולים ללוחמים יהודים, כמזכרת ניצחון יהודית כסמל גבורת אופיר, בנכם חברנו."