טוראי רז ברוך ז"ל

זוכרני את ליל ההחלטה על הקמת המדינה, כשהרחובות המו מאנשים וסאנו מהפגנות השמחה שאחדו את ההמונים. באתי הביתה לפנות בוקר ומצאתיו ישן. משנודעה לו הבשורה, מיד התלבש ויצא לרחוב "לראות את המדינה העברית". לא חלפו ימים והוא כבר יצא לאמונים בשורות הפלמ"ח. אחרי אימונים קצרים כמתכונת הימים ההם, בא לערב אחד הביתה, כדבריו:"לומר שלום לאמא" לפני שישלח לאי שם. שום דרישה והפצרה לא עכבה אותו להשאר לאף יום אחד נוסף. הוא נחפז, הוא מוכרח לצאת עם חבריו, חשש שמא לא ישיגם יותר.
בלי דרמטיות, בצורה הפשוטה ביותר, רק לחיצת יד ומילה אחת ויחידה:"להתראות!". והוא הלך, כפי שהלך כל בקר לעבודה על מנת לחזור בערב.
אילו היתה נתנת לו הברירה לבחור את החזית בה ירצה להשתתף, גם אז לא היה מהסס לבחור את המלחמה לפריצת הדרך לירושלים. עברו חדשים וממנו אין ידיעה, אף לא מכתב. ידיעה גונבה לנו שראוהו בירושלים. אכן נפרצה הדרך לירושלים והוא בין הפורצים.
הלך מאתנו בן יקיר, חביב ואהוד על כל הבאים אתו במגע ובמשא. מעולם לא חסך עזרתו מהזקוקים, לעצמו דאג באחרונה. משכמו ומעלה גבוה מכל הסובבים אותו, ובחזהו שכן לב רחב ואוהב ובפי חבריו זכה לכינוי "בעל לב הזהב".
בין הראשונים לגיוס טרם הקראו לכך, כי פשוט היה והבין מלים ודברים כפשוטם. מצפונו הטהור, נדיבותו ואצילות נפשו נגנו בו את מנגינת מלחמת השחרור, מנגינה שנתפש לה, איתה הלך לקרב, נלחם, שחרר, נצח ונפץ.
יהי זכרו ברוך!
יוסף רז (אחיו)