טוראי קונפינו עזרא ז"ל

(מורשת - בית הכנסת בגדוד 79)

חיה עומדת לפני עיני דמותו הקורנת והעליזה של עזרא, וחיים פניו מחוסרי הדאגה המעוטרים בלורית הלונדינית, הנוטה לימין ולשמאל.
לפני ארבע שנים עלה ארצה עם עלית הנוער מתורכיה ומיד החל לשאת בעול תפקידים במחתרת. ובמחתרת הכרתיו. זוכר אני את הימים בהם התאמנו וחיינו בתנאים הקשים של ימי שקיעת המאנדאט כשבידינו היו רק כמה סטנים, רובים אחדים מסוגים שונים ו"ברן" אחד, שבגלל יחידותו היינו מסכלים בו בהערצה. רוחו ורצונו של עזרא היו איתנים תמיד והתנאים הספרטניים בהם פעל הוסיפו לאמצו ולחסנו כפלדה.
כאשר התלקחה המלחמה בכל עוז עם הכרזת המדינה היה עזרא בין הראשונים שנכנסו אל חיל השריון שנקרא בראשיתו בשם "חמש". לאחר שהשתתף בקרב לטרון, במאבק המר להבקעת הדרך לירושלים המשיך עזרא, אחרי הפוגה שחלה בפעולות, לקחת חלק בשחרור הגליל. אך מה צר שלא זכה לראות בעיניו את הגליל העברי המשוחרר.
בבוקר בשעת ההסתערות על גוש חלב, כשהפציע השחר על גזרתנו, הושתק לפתע המקלע שבידי עזרא: כדור אויב קרע אותו לעולם מעל חבריו הלוחמים.
שעה אחת אחרי כן גוש חלב בידינו. עשרות חיילי האויב שלמו בדמם. נקמנו את דמו של עזרא ושבעתים עוד נקום.
עוד עומדת לעינינו דמות פניו הנעוים מכאב, כשהרוח משחקת בשערותיו ומניעה אותן על פני מצחו כדרכה תמיד, ואצבעות ידיו הנעוצות באדמה, כילד הנצמד אל אמו בשארית כוחותיו בשעה שמבקשים לנתקו ממנה בכוח. עוד חי לנגד עיניו מראה חולצתו הספוגה דם המתבוססת בקצב נשימותיו האחרונות ההולכות ונחלשות. ובאזנינו מהדהדת עוד גניחת גסיסתו כמשאלה עזה לחבריו להמשיך, להמשיך עד תם. על קברו הרענן אנו נשבעים, כי נקיים את צואתו.
"כבמלט נדביק הגופות ללבנים ובנין המולדת נקים..."

חזקיה ישראל


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

(נתפרסם ביומן משק אילת השחר מס. 311 מיום ו' כסלו תש"י 27.11.49)

עזרא קונפינו, עולה מטורקיה, חייל צבא ההגנה לישראל, ששרת בחטיבה 7, נפל ב-27.10.48 עם ההתקדמות הראשונה של צבאנו על יד גוש חלב. פגז האויב פגע במשורין בו נמצא עזרא ואתו נהרגו שלשה חיילים וסמל.
עזרא היה בין אותם מאות רבות האלמונים, שלא נמצא מי שיעלה את זכרם. לאחר שקבלתי פרטים על מסיבות מותו, מצאתי לחובתי להעלות את זכרו מעל דפי יומננו.
עזרא התחנך במשקנו קרוב לשנה במסגרת עלית הנוער הבולגרית בשנת 1946-7. לאחר לבטים קשים הסתגל סוף סוף לעבודה ונכנס לענף המספוא, שמצא בו ענין. במרוצת הזמן התגבר על הקשיים ברכישת השפה. והימים הם ימי המאבק עם השלטון המנדטורי... האוירה בארץ מחושמלת והתעמולה בחוץ לארץ על כל ההפרזה השלילית שבה, מעוררת את חרדת ההורים לילדיהם. עזרא הוצף מכתבים מהוריו וביחוד מאמו התובעים בתוקף את חזירתו לטורקיה. תקופה של לבטים קשים ומלחמה פנימית החלה לפעום בלב הנער. לא מעט לילות נדודים עברו עליו עד שלאחר בירור מממצה בחברתו ועם חבר המדריכים, החליט לעזוב על מנת להרויח להוצאות נסיעה להוריו.
לאחר פרסום החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, היה עזרא בין הראשונים לגיוס. בדרך מלחמתנו עבר מבחנים קשים בקרבות, התחסן והיה נאמן למולדתו עם כל להט הנעורים שלו. כאשר חטיבתו הועברה לגליל, היה נוהג לבקרנו בכל הזדמנות כל חופשה ותפקיד. נשתמרה בלבו הזיקה לביתו הראשון בארץ. באחד הביקורים שלו נשאל אם היה רוצה לחזור לענף המספוא. תשובתו היתה תוך חיוך: קודם כל עלינו לגמור את המלחמה בנצחון.
הקרב האחרון בו השתתף עזרא נגמר, אמנם, בנצחון גדול של האויב, אך עזרא היה בין הנופלים.
יהיה זכרו שמור בין משחררי מולדתנו.
הוריו עלו בינתים ארצה, אולם את עזרא שלהם כבר לא מצאו בחיים. היתנחמו באבידתם הקשה?

חביבה לביא


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח