טוראי גולנד סבו ז"ל

היש צדק בעולם?

הצדק, מונח כה קבוע וברור, כה מכריע ומסכם!
שנים על שנים מאיר הצדק אפלת דברים. במטה-הדין, בשבט-מושלים, בשיחת אנשים ובקולמוס סופרים מופיע הצדק באור בהיר, כמנהרה סוחפת-כל, מבררת, מלבנת, מביאה ספינה תועה אל חוף מבטחים.
ומאידך, היש עוד מושג כה הפכפך? שאלו נא את פי איוב, קהלת, ודורות הספקנים ומרי-הנפש ההולכים בעקבותיהם, הצדק מהו? ויענוכם: 'אפס ואין'. מצות אנשים מלומדה, כלי שנוצר בידי השבעים, השליטים ובעלי-הגוף הקטנים, למען שלוט ודכא ולמען התמד בטובתם-הם.
והנוגע ללב מכל הוא שבעוד פשוטי אדם שואלים ותובעים: 'היש צדק בעולם?' מתגלית בכל מעשיותה המחלוקת העיונית שבין הפילוסופים, והאדם נפל שבי בידי היאוש, הספקנות וה'לא-איכפתיות'.
בעבודתי נקרה לפני מהנדס צעיר, שאך זה עתה הוציא את כ"ב שנותיו. גבה-קומה, רחב-כתפים, חריף, נבון-הליכות, וידים לו אמונות. בקצרה - הטיפוס הארצישראלי, שכה רבה גאותנו עליו. היש הצדקה לטיפוס כזה? ודאי וודאי. מולדת, חינוך, אידיאלים, ועוד ועוד דברים השגורים בפי כל בר-בי-רב.
מהנדס זה חביב על כולנו. הוא פשוט 'בחור משלנו', יודע אשר לפניו ומאחוריו, ודמותו הספורטיבית נוסכת גם בך בטחון, יציבות וכל אותן ההרגשות המורכבות-הפשוטות, שמעורר טיפוס 'בן תקופתנו'.
ובאותה חצר עצמה עובד, עמי ועם המהנדס, יהודי פליט. בן פולניה. קטן-גוף, בעל כרס עגלגלה. פרצופו מבהיק ומאדים מלהט קרני השמש של ארצנו, ועל זרועו מכחיל מספר, המספר המפורסם. הוא, תפקידו פשוט: מכחול בידו, ובצבע גם הוא מכסה זויות ברזל, וכדומה.
ראיתיו בעבודתו, הטיתי אוזן לדבריו, והנה אדם. אדם קטן: ערמת חיים שנרכשה במחנות, עינים חומות, פשוטות, שמבען אחד: כמיהה לקצת טוב, לבית נוח, אשה טובה, תיאטרון, קולנוע, וכל אותם הדברים הקטנים-הגדולים.
באחד הימים עבדתי לידו. השיחה נתגלגלה על דא ועל הא, על נערה עוברת, על מכונית חולפת, על פוליטיקה גבוהה, על מנהל העבודה, וגם על המהנדס בן העשרים ושתים. תמה ידידנו: בן עשרים ושתים - וכבר מהנדס? שתק רגע והוסיף: ואילו אנכי כבן 25 וראה בי, עומד אני פה כל היום וצובע. (ניחא - חשבתי - רבים כמוך). והוא שוב: 'ראה, איזו קומה לו, למהנדס'. ועיניו הושפלו אל כרסו העגלגלת ואל ידיו הקצרות. 'היש צדק בעולם?' - אמר.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח