רב"ט גלעדי אנטיפוב יעקב ז"ל

קורות חיים

גלעדי (אנטיפוב) יעקב בן יהושע ורחל. נולד ב-10.4.1928, כ' בניסן תרפ"ח, בתל-אביב. למד בבית-החינוך לילדי העובדים ונודע כילד אוהב למלא חובה ולהיטיב לזולת. בכאב לב ראה את אמו עובדת קשה לפרנסתם (האב היה מחוץ לבית), השתדל להקל עליה ככל האפשר, ובשובו הביתה מ"פעולה" בשעות-לילה מאוחרות היה מתגנב על בהונות רגליו לבל יעוררנה. ניסה לעודדה בתקוה לעתיד, כשיהיה חבר בקיבוץ ויקח אותה אליו, ולעת עתה הפסיק את לימודיו בגיל צעיר ויצא לעבוד ביציקת מתכת כדי להיות לה לעזר. מילדותו חיבב את הספורט, הצטיין בשחיה, כדורגל וכדור-סל; וגדל לעלם יפה, בריא ועליז.
הצטרף לתנועת הנוער "גורדוניה" ואחר-כך ל"התנועה המאוחדת" וב-1946 יצא להכשרה המגויסת שלה במסגרת הפלמ"ח. השתתף בפעולות המאבק ובקורסים שונים והתמחה בסיירות. אך לאמו החרדה לשלומו היה אומר שהוא "בקיבוץ". וכשבא לעתים רחוקות לביקור חטוף בבית והוא צולע או רגלו חבושה, היה ממציא תירוצים על תאונות שאירעו לו ב"טיול".
שירת בכפר-גלעדי, כפר-בלום וכפר-מנחם והחל תוקע יתד עם חברי הכשרתו במעיין-ברוך. מראשית מלחמת-השחרור שכל אחד, אחד, חברים מקבוצתו, שנפלו מיריות מן המארב ובפעולות קרביות בסביבה ובמקומות אחרים. ביטוי לכך נתן במכתבו:"הנני מתהלך כמשוגע. אינני יכול להשלים עם מותם של מוסה, ספי, דובון, פילון וישראל, כאשר מגיעה אלי ידיעה על חבר שלנו, הרי זה כאילו נלקח חלק מגופי...טוב שאין לי זמן. אחרת הייתי יוצא מכלי..."
עם כל תיעובו לדם שפוך, אפילו של בהמה, פעל כלוחם ותיק ורגיל ומשאלת לבו הייתה שהמלחמה תיגמר במהרה לבל תתגבר עליו לחלוטין החיה שבאדם.
מהגליל הצפוני הועבר לירושלים, השתתף בכיבוש שייך-ג'ראח ועצר את הטנקים של האויב מפרוץ לעמדותיהם. עבר בשלום את הסכנות שבליווי שיירות לירושלים וקרבות עם הערבים התוקפים אותן, וכשהגיע ירושלימה עם השיירה הראשונה שפרצה את הדרך, כתב: "אושר כזה לא הרגשתי מעולם. הייתה זו הרגשה של מולדת".
בהפוגה הראשונה ירד לחופשה קצרה אל אמו לתל-אביב. חזר לשירות בצריפין ושם נהרג בהתפוצץ פגז בידו ביום 30.6.1948 בו ביום הובא למנוחת-עולמים בנחלת-יצחק.
דפים לזכרו הוקדשו בספר "על מות" שהוציא קיבוצו מעיין-ברוך לזכר אחד-עשר חלליו.