טוראי וינהבר אורי ז"ל

חלף רק שבוע מאז האסון שקרה לנו. לאחר רציחתו של יודקה היינו המומים - לא יכולנו לשאת את ההכרה כי גם בנו שכלה החרב. דמומים ואבלים הובילנוהו, מעטים כפי שהננו, בלויה מזוינת. את קברו כרינו על הגבעה, שמעל האינטסיבי. זכינו לבית קברות עוד בטרם היות לנו הנקודה.
יהודקה נפל בהגנה על שירה שהותקפה בדרך לחזעלה. עשרות כדורים ירה עד אשר פגע בו בעורפו כדור המות. מפקפק אני, אם להמשיך ולתאר את הכל. הן זה עלול רק להגביר את חוסר שלוותכם ואת דאגתכם. אך חובה לספר 'איך נפלו גיבורים'
רזיאל נמצא כאן, בינתים, ואף עליו עבר מה שעבר על כולנו. אינני יודע אם זה סידור של קבע, אך אני מתאר לי, שזה מעודד את מצב רוחו ובכלל - הן מזמן לא ישבנו 'שבת אחים גם יחד'
רזיאל נמצא בגבולות ונסע אלי ל'ביקור'. הטנדר שלהם הותקף משיצאו מתוך הכפר חלסה בדרכם מחלוצה אלינו. אהרן שטולץ נפגע מיד פגיעה אנושה. הטנדר הספיק לעבור את המחסום ואח"כ קפצו כולם והשיבו אש. הם פגעו בשנים מאנשי הכנופיה לפחות (אלה השוטרים אשר ההודעה הממשלתית ספרה עליהם כי נפגעו בעסלוג') כנראה שהכנופיה היתה מורכבת בחלקה משוטרים ונוטרים. באותו זמן נפצע גם יוסף הפנר, חברנו (קובה) אשר נמצא איתם. הם החלו לסגת ורצו כ-2 קילומטר.
בינתים הוביל הטנדר את אהרן שטולץ אלינו ופרץ למחנה בבקשת עזרה. שטולץ מת בידיה של רחל'ה. מיד יצאנו ורחל'ה אתנו ומצאנו את החברה כ-2 ק"מ מזרחה לחלסה. רחל'ה חבשה את קובה שנפגע בחזה ובבטן. נו, תארו לכם ששם הייתי צריך לפגוש את רזיאל.
כשחזרנו החלטנו לשלוח את הטנדר לקמפ, לבקש כי האמבולנס שלהם יסיע את קובה עד בית אשל. בטנדר יצאו 6 אנשים. מפקד הקמפ סרב לעזור ורק הבטיח להביא רופא ערבי מבאר שבע. כשהחברים העירו לו שהם מרגישים מתיחות חשודה בתוך המחנה, השיב שבתוך המחנה הם מובטחים וזה כל מה שהוא יכול לעשות מצדו. הודו לו על אדיבותו. כשהסתובבו והגיעו עד המשטרה ראו כי המחסום של התיל הדוקרני מתוח לרוחב הדרך. באותו זמן נראה טנדר משטרה חוזר מחלסה והוא מלא שוטרים ונוטרים. בתוך חצר המשטרה היו אזרחים ונוטרים. אורי הצליח לפרוץ את המחסום מחיש את המהירות ובהיות המכונית כ-50 מ' מתחנת המשטרה, נתכה עליה אש מתוך המשטרה ומעברים, מהקמפ הצבאי ומוך הכפר עצמו. אריה יחיאלי נפגע בראשו ומת מיד ואח"כ נהרג גם ראובנצ'יק ששכה וירה. אורי נפגע בכליות ובראשו ונפל על ההגה. האוטו נעצר ושלושת הנותרים - יואל, חנן ושלמהלה החלו נמלטים כשכדורים שורקים מסביבם.
היריות נשמעו בבית אך היינו חסרי אונים לעשות דבר ורק כאשר ראינו את השלושה, שעברו בריצה את כל הדרך מן הקמפ לבית. היה ברור כי אריה, ראובנצ'יק ואורי שוב לא חזרו.לאחר כחצי שעה הגיעה המשטרה מבאר שבע. הם סרבו להרכיב את הסידור שיש לנו לאלונקות ולקחו את קובה סתם על מזרון. הם סרבו להוביל את רחל'ה לקמפ כדי לחבוש את אורי בטענת שקר כי נמצא לידו רופא! אח"כ נתברר כי היה נתון לטפולם של מרצחיו השוטרים והובל לבית אשל מבלי שתוגש לו עזרה ראשונה. הוא מת בדרך מבית אשל לבית החולים.
הגופות נשארו עד למחרת באשר נפל ואח"כ לא הוחזרו לנו אלא הובלו לבית אשל. המשטרה סרבה להובילם הנה והיו מוכרחיםלקברם שם באופן ארעי.
באותו לילה הותקפה חלוצה. רק אח"כ, כשלנו לא נשקפה כל סכנה, הופיע 'הטור המשוריין' והזהיר אותנו מפני 'פעולות תגמול' אך אנו עוד נקום נקמת הדם היקר שנשפך.
...
עמיהוד.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.