טוראי וקר ראובן רוברט, ארתור ז"ל

קורות חיים

וקר ראובן (רוברט, ארטור) בן זאב וגרטל. נולד ביום 31.12.1929,  כ"ט בכסלו תר"צ בעיר מינכן, גרמניה. חונך ברוח ציונית ומילדותו חלם על עליה ארצה. במשחקיו היה בונה ספינות ומסביר שבהן יפליג לארץ-ישראל. בשנת 1936 עלה ארצה עם הוריו אשר התיישבו בבת-ים על-יד יפו. שנות המאורעות הסמוכות לעלייתו הטביעו חותמן על אופיו ודרך מחשבתו. היה חבר לקבוצת הנערים שעזרו בהקמת העמדות בשכונתם המוקפת תכופות, ושהיו מעורבים בשמירה ובהגנה ושימשו קשרים. מגמת חייו הייתה הימאות. למד בבית-הספר העממי, היה תלמיד טוב, אך הצטיין בייחוד בתבונת-כפיים.
בגיל 16 הצטרף ל"הגנה". היה גם חבר ב"הפועל" הימי ושימש שם כמדריך. אחרי סיימו את בית-הספר העממי רצה להמשיך את לימודיו בבית-הספר הימי בחיפה, אך מחמת מצב הביטחון הגרוע לא נתגשם חלומו זה. למד בבית-הספר המקצועי "שבח" ואחרי שנת לימודים בו למד טבחות ואפיה כדי להגיע לעבודה באנייה ולו כטבח ימי בלבד.
עם פרוץ מלחמת-השחרור הצטרף לפלוגת הים של הפלמ"ח ולמד בקורס לימאים במחנה סידני-עלי. אולם בתקופת הקרבות הקשים על הדרך לירושלים צורף לחטיבת "הראל" אשר פעלה באותו השטח ונזקקה לתגבורת כוחות. תגבורת זו גויסה בשעת הצורך מתוך שורות הימאים. השתתף אתם בקרבות רבים ובמכתביו האחרונים הביתה באו לידי ביטוי געגועיו העזים לים.
באחד הקרבות של גדוד "הפורצים", היה זה יומיים לאחר נפילת בית-מחסיר, עלה ראובן עם חוליה למשלט בדרך לירושלים. יום קרבות היה אותו יום. ולפתע נשמעה צעקה :"בעמדה הקדמית יש פצוע. אש! חיפוי!" ואחרי כן דממה... ראובן נפצע, נאבק עם המוות ועיניו מיאנו להיסגר. אך הכדור, כדור מוות היה. דבריו האחרונים היו :"...חבר'ה קיבלתי כדור..." ונדם. ראובן וקר נפל ב- 13.5.1948 ונקבר למחרת בקרית ענבים.