רב"ט וירצברגר שאול אריה-לייב ז"ל

שאול היה לוחם כן במלחמותיו התמידיות שנחל כל ימי חייו. אין הכוונה רק ללוחם בשדה הקטל. לא, שאול לא היה איש צבא; אלא היה לוחם.
זוכר אני אותו כשהוא בא לתנועתנו.
שאול למד בישיבה באחת מערי טרנסילבניה. הוא בא לתנועתנו לאחר מלחמות קשות עם עצמו ועם סביבתו. הוא היה בין המעטים שהגיעו למחנה הציוני-סוציאליסטי אחרי לימוד ושכנוע עצמי, ובזה היה טמון גם כוחו ועקשנותו ללחום למען הרעיון אשר האמין בו. זה נתן לו את הכוח להלחם.
הוא בא אלינו מסביבה דתית קנאית, שעצם המחשבה על ציונות סוציאליסטית היתה בה משום מהפכה.
בכוח יושרו ודבקותו הוא היה גם חייל למופת. בעצם, כל חייו היו מלחמה מתמדת. בחו"ל הוא לחם נגד המסורת הדתית בה גדל. הוא נאבק ללמוד מקצוע והוא לחם על עליה ארצה באנית מעפילים. הוא עלה באניה "דוריאן" וישב במחנה עתלית שנה ומחצה.
עם שחרורו מעתלית הגיע לקבוצנו יחד עם חבריו. הוא הסתגל לעבודה היום יומית, אך לא הסתפק בה. הוא שאף ליותר מזה והיה שקדן ולמדן. הוא גם היה פעיל בשטח הפוליטי והיה חבר ועד העובדים כשעבד מחוץ לקיבוץ.
עם החרפת המאבק נגד האנגלים הוא הרגיש שמקומו בפלמ"ח, ושירת בפלי"ם כמפקד סירה. לא במקרה שירת בפלי"ם. זכר עלייתו ב"דוריאן" דחפו לפעול נגד סגירת שערי הארץ לעולים.
אחרי שהשתחרר מהפלמ"ח הוא חזר לקיבוץ ורצה להיות בין הראשונים שיאחזו בקרקע בעין דור, אך עם פרוץ מלחמת העצמאות הוא הרגיש, שהמצב מחייב שובו לשורות הלוחמים. הוא נפל בראש כתתו בהתקפה על מבצר עיראק סוידן, ולא זכה להיות בין בוני עין דור. נארוג את זכרו בחוטי החיים וחוטי הבניה בעין דור הנבנה.

מתוך החוברת 'שאול וירצברגר'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.