טוראי יצחקי יצחק "איציק" ז"ל

מה נבקש אחי היקר? בכל יום, בעברי ליד הר הרצל, אני מבקשת ומתפללת, שהשערים האלה ייסגרו בפני ילדי ישראל, שילדי ישראל יקימו משפחות שמחות ומאושרות, הקץ למלחמות ותקווה לעתיד ולשלום כמו שתמיד ייחלת וחלמת.
50 שנה עברו ואנו בשנת היובל למדינת ישראל, מדינה שכה חלמת שתקום ותקלוט את אחינו שבגולה, תפרח ותשגשג ואתה, מה אמרת ביום שעזבת את ירושלים? "הנצחון יהיה למי שיזכה לראות בקום המדינה" וזאת לאחר שנלחמת, אם זה בפיצוץ כביש יריחו-ירושלים, בליווי השיירות לירושלים, בחולדה, בקסטל, ברמת רחל, במשלטים, בפריצת הדרך לירושלים, בהר הצופים, בלטרון ועוד. מכולם יצאת בשלום ורק בלטרון נפצעת באופן קל. אך בהפוגה הראשונה בעת הפגזת פגז אנטי-טנקי חדש התפוצץ הפגז בעת אימונים, במחנה צריפין ורסיס פגע בצווארך. כל הנסיונות להצילך עלו בתוהו ואנו איבדנו אותך את היקר מכל.
כשעזבת את ירושלים ביקשת מאבא שיטפל בנתן קלינברגר, חברך מההכשרה הפולנית שהתאחדתם איתה. אתה, כחובש חבשת את נתן, כאב לך לראות את חברך במצב כה אנוש ולו, אין משפחה, הוא ניצול שואה. כיום נתן בחיפה והוא שופט. בקשת מאבא שיבקר את נתן ויסעד אותו כי הוא לבד בבית חולים בירושלים. אבא הלך יום יום לבקר אותו ואפשר לו לעשן וכו', איציק הוא מילא את רצונך בנאמנות כך שיכולת להיות שקט.
לפני כשנתיים היה לנו מפגש עם חבריך ואחת החברות, סיפרה לי, עד כמה אבא שמח, שעזבת את ירושלים מלאת הקרבות, הוא אמר לאותה חברה שאיני זוכרת את שמה "אני יכול עכשיו לישון בשקט, הבן שלי עוזב את ירושלים" אבל כמו שאמרתי, הגורל רצה אחרת.

כשאני נוברת במכתביך קשה לי לעמוד בזה. אני אבלה מחדש על בחור צנוע, רגיש, מצפוני, חבר ואח לשמחה ולצרה. הכרת התודה לכל דבר פעוט שקיבלת וכמה שמחת לתת את המעט שיכולת וזה נעשה ברוחב לב. על כל למידה שלך הלב התרונן וחלקת את זה עמדי - תמיד רצית לשתף אותי בהתפתחותך ובהישגיך הן בלימודים והן בחוגי החברה, החליל המפוחית, כולל הטיולים העבודה והווי החברה. ההצגה בה השתתפת ועמדת יפה ובהצלחה ואיך תיארת את נושא ההצגה שגם אחרים יחוו אותה. היותך חבר בועדת המינויים ובועדת התרבות. כמה חבל, על אח כה נהדר, שהיה קטן וגדול משכמו ומעלה.
שינעמו לך ולכל הנופלים רגבי עפרכם, בזכותכם יש לנו את המדינה הקטנה הזו. אחותך האוהבת, שלעולם לא תשכח אותך, איציק.
נעמת לי אחי יצחק ויהי זכרך ברוך ומבורך. אמן.

שושנה קוזיק (יצחקי)

מתוך החוברת 'יצחק יצחקי 1.5.1931-29.6.1948'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

כיצד רכש אחי הקטן את מפוחית הפה שלו.
ילדים היינו והימים קשים מאוד גם מבחינה כלכלית. הדאגה הראשונה היתה לדאוג לכך, שיהיה לחם בבית.
איציק למד אז בבי"ס דתי, שהיה הקרוב ביותר לבית. בשעות הערב המוקדמות יוצא היה יום-יום למכור את עיתוני הערב ברחובות ירושלים ואת הכסף שהרוויח, נתן לאמי.
בתקופה זו החל לבקר בסניף הנוער העובד, שם גויס להגנה. תפקידם היה להדביק פלקטים ולחלק חומר. בסניף שמע לראשונה את המדריך, מנגן במפוחית פה. איציק, שאהב מאוד מוסיקה החליט, שגם הוא רוצה לרכוש מפוחית ולנגן. הוא הגדיל את שעות העבודה אחה"צ כדי שיוכל לתרום לפרנסת הבית ולחסוך כסף לקנות מפוחית. יום אחד החלטנו שהולכים יחד לקנות מפוחית. החנות היתה ממוקמת ברחוב בן יהודה, קרוב לקולנוע ציון לשעבר. נכנסנו לחנות, איציק בחר במפוחית גדולה תוצרת "הונר" אך הכסף שבידו לא הספיק לקניית המפוחית. הוא יצא חייך ואמר: "טוב, אז נבוא בפעם אחרת, שיהיה מספיק כסף" ובאמת כך היה.
מרגע, שרכש את המפוחית, חייו התמלאו בנגינה ובשירה, הוא לא נטש אותה ותמיד היתה בכיסו. המפוחית ליוותה אותו שנים רבות, לעת שמחה ולעת צער, גם בצאתו להכשרה באשדות יעקב.
מה שאפיין את איציק אחי היה כח ההתמדה - לא לבקש עזרה מההורים, להגיע לכל דבר בכוחות עצמו ותמיד בהרבה איפוק, סבלנות וסובלנות. כילד ולאחר מכן כנער, גיבש לו עמדה ונחישות לגבי משימות ויעדים להם שאף להגיע.

אחותו רחל לנדאו

מתוך החוברת 'יצחק יצחקי 1.5.1931-29.6.1948'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

היה לי אח ושמו יצחק
היה לי אח שחור שיער
היה לי אח שהרצון לדעת יקד בעיניו
היה לי אח שאהב לטייל בשבילי הארץ ואותנו צירף אליו
היה לי אח שאהב את העבודה בגן הירק ובט"ו בשבט לטעת עצים.
היה לי אח שאהב לשיר את שיריו של ש. שלום "ממרומים ברכה יורדת", "אי שם במדבר"
היה לי אח שדאג בשתיקותיו לאחיו ולאחיותיו
היה לי אח שמעל הכל ידע לחלוק הכל עמנו: שעור בגאוגרפיה ובהיסטוריה, קופסאות שימורים ונגינה על מפוחית פה
היה לי אח שאהב לבוא לחדרנו הדל בשכונת שערי רחמים בירושלים ולרקוד עם מפוחית בפה ולהרעיד את הנשמה וקירות הבית בנגינתו.
כן אחינו הצעיר היה רק בן 17 בנופלו והותיר שובל של זכרונות וגעגועים עזים.

אחותו ציונה פיורקו.

מתוך החוברת 'יצחק יצחקי 1.5.1931-29.6.1948'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

סרפנד 11.7.48

יקר היה לנו בנכם, אהבנוהו
למשפחת יצחקי השכולה
קבלו תנחומנו בנפול בנכם יצחק הי"ד בתאונת אימונים
הורים ואחים שכולים, קשה לנו כמו לכם המציאות המרה, אבל המשהו הארור הזה קרה וקרה מוקדם מדי. אנו שתינו כואבות את כאבכם, כאבכם-כאבינו.
יקר היה לנו בנכם איציק ועתה עוד יקר לנו זכרו. אהבנוהו, היה חבר פעיל בחברה, תמיד עליז ומרגיש את חבריו, בכל עת, מוכן לעזור וכן להקריב את חייו בשביל חבר. השתתף בפעולות בירושלים עיר מולדתו ומגוריו והראה גבורה ונכונות ואומץ לב. תמיד אנו מזכירים אותו וכואבים על זה, שאיננו בתוכנו ותמיד נזכרהו, את איציק היקר, כי קשה להשלים עם האמת המרה שבאה עלינו כחטף.
צר לנו עליו, אבל אחרי הכל אנו מתגאים בבנכם ובחברנו שתמיד לחם בגבורה ברצון ובהכרה. זכרו אתנו תמיד באשר נלך ובאשר נפנה יהיה שמו ברוך.

רחל אריאלי ויונה בלשיניקוב, בנות ההכשרה.

מתוך החוברת 'יצחק יצחקי 1.5.1931-29.6.1948'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

3.11.46

תודה לאמא עבור החולצה הרוסית. שושנה, סלחי לי, על שלא כתבתי בזמן - תצחקי ממני, אני חושב לכתוב כל שבוע מכתב, אלא מה? אני מתעצל וחוץ מזה אני עסוק, יש לי המון דברים לעשות, כגון לקרוא, חוג חלילים, שירה, שיחה וסקירה על המצב, מסיבה לימודים עבודה. ככה, שהזמן קצר והמלאכה מרובה. לפעמים יש לי חשק לחלל או לקרוא וכך אני דוחה את כתיבת המכתב מיום ליום. אבל אספר לך, שתמיד בזמן העבודה או כאשר אני הולך לישון אני מצטער מאוד שלא כתבתי מכתב. אז- משהו אומר לי בלילה: אתה בוגד, שקרן, אתה לא חושב על אמך ועל אחותך ואחיך וגם על הידידים שלך.
כמעט כל שבוע יש לנו סרט, ולפעמים הצגה וקונצרטים. אני חי טוב. בחרנו מחדש את מוסדות החברה. אני נבחרתי לועדת מינויים, כלומר החברים שנבחרו צריכים לקבוע מי יהיה בכל ועדה. נבחרתי גם לועדת חברים. אני חושב, שאת יודעת מה תפקיד ועדת חברה ולא אכתוב על זה הפעם, כי מספיק המכתב ארוך, במכתב הבא. כתבי לי מה נעשה בסניף התנועה וגם בירושלים, אף על פי, שאני קורא עיתונים. בשבוע הבא יתקיים טיול לנצרת (הטיולים שלנו קשורים לידיעת הארץ) ד"ש לכולם ולכל חברי הסניף. לזכריה ולאחותי החביבה והחמודה.
ואלו הדברים שאני צריך: פנקס שירים וגליונות "במעלה" האחרונים. הדבר העיקרי שרציתי - שמיכה לחורף אבל אני לא מעז לבקש מאמא. וחוץ מזה הכל בסדר, אני מרוצה בכל.

מתוך החוברת 'יצחק יצחקי 1.5.1931-29.6.1948'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

19.1.47

לקרובים לי שלום רב!
ראשית, סלחי לי שושנה, על איחור מכתבי. בזמן האחרון אני שקוע בעיניני חברה, חושב כל מיני מחשבות, בפרט שאני בועדת חברה, מוטלים עלי כמה תפקידים, שגוזלים ממני זמן ואת לא צריכה לכעוס עלי כל כך. אני אשתדל להתאים את זמן המכתבים. גם בלמודים אני צריך לחזור על החומר.
בהתחלת השנה התחלתי לנהל את יומני ואני מאוד שמח, שאני יכול להביע את כל רגשותיי ביומן. כך שאין לי כל כך הרבה זמן ומובן שאני צריך לקבוע לי את סדר היום שלי. בעצם, יש לי הרבה לכתוב לך. במשך הזמן היה באשדות קונצרט של פועלי "נשר" זה היה מאוד יפה. הרגשתי מאוד נעים, כי סוף סוף פועלים מנגנים ולא אנשים שמתמסרים לזה באופן מיוחד. אני חושב שגם את מרגישה את ההבדל.
בליל שבת ביקר המשורר ש.שלום הפגישה אתו היתה בחדר האוכל עם כל חברי המשק. שרנו שירים שהוא חיבר - "ממרומים ברכה יורדת", "אי שם במדבר" המשורר ש.שלום הוא מתקופתנו ואני מקווה שהוא יכתוב גם על אשדות יעקב..
אני עובד בגן הירק ומרוצה. בלמודים - אנו לומדים על התרבות היוונית והמלחמות בינהם.
שושנה, אני מאוד שמח שאת כותבת לי מה שנעשה בסניף, אך רציתי לומר לך ומקווה אני, שלא תכעסי, שתכתבי מכתבים יותר ברורים, סלחי לי, שאני מעיר לך. אני צריך להיות זהיר מפני אחותי, כי אני מכיר את לבה - לב עדין. במכתב שעבר כתבת לי, שתקף אותך יאוש ואני רוצה לעזור לך בשפתי הדלה. אל תתייאשי, התגברי על היאוש כי היאוש גורם לאי-הצלחה בדרך הנכונה. שושנה, אני רוצה, שתספרי לי על עצמך במה את עוסקת ואיך את מבלה את זמנך, כמובן לא לבטלה. אני מציע לך לקרוא הרבה ספרים וכתבי עט, כי הספרים מפתחים את האדם ומעודדים אותו. אם את רוצה רשימה של ספרים יפים - אני אשלח לך. הכל אעשה למענך.
במכתב שעבר כתבת לי שיש לי אמא מסכנה בירושלים - רציתי לדעת מה היתה כונתך בביטוי הזה. אני לא יודע, אולי את חושבת שאם אני נמצא בהכשרה, אז אני לא מחשיב את אמא. זה לא נכון. זה לא אומר.
שאלת אותי, אם אני מסכים, שתחתמי לי על 'במעלה' - אני מסכים, אבל השאלה אם את יכולה. חס וחלילה, אני לא רוצה שתוותרי על משהו שאת צריכה אותו. ובכן, את צריכה להחליט.

מתוך החוברת 'יצחק יצחקי 1.5.1931-29.6.1948'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

26.6.48

להורים היקרים שלום רב! מה שלומכם ואיך אתם מרגישים? אקווה שטוב. אני מרגיש מצוין ולא חסר לי כלום, פרט לראות את פניכם היקרים.
שושנה, אנו קבלנו שבוע חופש, יכולה את לתאר לעצמך איך שביליתי את החופש. הייתי אצל ציונה ביום הראשון. היא גדלה מאוד ונראית מצוין. המשפחה מאוד מצאה חן בעיני. לקחתי את ציונה לתל אביב לבלות יחדיו, רציתי שתהיה מבסוטה. נשקתי את ציונה בשביל כולכם ומסרה לי נשיקות בחזרה, כך שהיא לא חייבת שום נשיקה.
הייתי בעמק הירדן ובהזדמנות זו ביקרתי אצל דודה מרים. נולד לה עוד בן אחד וקראו לו מרדכי. מרים מסרה ד"ש חמה חמה לאבא ולאמא לדוד יוסף ולכל המשפחה. חושבני שכוונתי ברורה לך.

(שלושה ימים לפני שנהרג שלח איציק מכתב זה, שהגיע למשפחה כשישבו 'שבעה' על מותו)

מתוך החוברת 'יצחק יצחקי 1.5.1931-29.6.1948'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.