רב"ט כהן אלכסנדר-יהודה ז"ל

עם יום השנה השני לנפילת הל"ה
שנתיים, שקולות בארועיהן כנגד שנות דורות עברו מאז נפלו הל"ה... בנתיב דם ויסורים, מלחמה ומצור הנחו את בני ירושלים האבלה, משעבוד לחרות וממצור לדרור.
המחלקה נפלה - המדינה קמה.
... אף אתה אחי, אלכסנדר, עמהם.
בן יחיד, מטופח באהבה ובחרדה מלידתו - הולדת יסורים ועד מותו - מות קדושים וטהורים. אמו ז"ל את כל לבה לו נתנה ובעודה דועכת במחלתה, גידלה נטע תפארה. בגבורה על אנושית על נפילתו הבליגה, אך נטל יגונה הכריעה תחתיה.
ברוך כשרונות. מאביו קבל טעם האמנים שהתבטא בציוריו הרבים עדיני הבטוי, אפיו המוצק ומוסר איתן ללא פשרה. ניכר מילדותו כי לגדולות נוצר. עם היותו מבחירי התלמידים ומן המצוינים שבהם, התעסק גם בציור, בעבודת גינה, בנגינה ובספורט.
בגיל צעיר סיים את ביה"ס "תחכמוני". בחיבור הגמר שלו:"לוחמי הגטו", כותב-חורת הוא, כאילו על מצבתו - מצבת הל"ה:"שמכם, אחינו, יהיה בהיסטוריה היהודית כשם החשמונאים, קדושים תהיו לנו, נערצים בפי כל... יהי זכרכם ברוך, גבורים אומללים!"
טוב לב וחברותי. בזריזות ובאהבה סייע בעבודות אמו ועזר לחבריו בלימודיהם ברצון ומתוך ענות חן. הצטיין ביחוד במתמטיקה וסיים לימודיו בגמנסיה העברית בהצטיינות.
את חריצותו ומסירותו העביר עמו אף ל"הגנה" בה ראה אידאל שאין נעלה הימנו. מחמת מחלת אמו לא ניתן לו לצאת להכשרה מגויסת, אלא נשאר בתפקיד אחראי בעיר; עם החמרת המצב ביקש לצאת לקורס מ"כ לכפר עציון. בחזרו לאחר חדשיים לערבו היחיד והאחרון אתנו, גילה לי סוד ברטט:"אברהם, עברתי את הקורס בהצלחה!".
לאביו אמר:"אבא, לו ראית את הרוח האיתנה בכפר עציון! לא כמו פה בעיר! בטוחני כי יכול נוכל לאויבינו!"
למחרת בבוקר יצא בהבטיחו לחזור כעבור שבועיים. פעל במקור חיים כמקלען, אח"כ בבית הכרם ונבחר אף הוא למחלקת התגבורת לגוש עציון כמ"כ מקלען.
בצעדו עם ל"ה חבריו במסע האל-מות נכנס לשדרות הנצח של גבורי ישראל מדור דור.
אין תנחומין עליך, אלכסנדר!
בן דודך

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

אחי,
הנני רוצה לספר לך מקצת מן המקצת על בני יחידי אלכסנדר כהן שנפל עם ל"ד חבריו בהרי חברון, אף כי חוטא אני לרצונו של בני זכרונו לברכה, שהצטיין בענוותנות יתירה והתנגד תמיד בחריפות כשאמרנו לספר את מעלותיו וכשרונותיו.
מילדותו חונן בכל הטוב והיפה שבנפש האדם.
יחסו ללימודים היה תמידרציני וכן. כשרונותיו היו גדולים בכל המקצועות, וביחוד במתימטיקה. עוד נמצאת אצלי רשימה שרשמתי מפי המורה הותיק מר חברוני בראשית לימודיו וכה דבריו:'באלכסנדר הנני רואה את בעל המקצוע בעתיד. יחסו רציני, רואים שחביב עליו המקצוע'. זוכר אני איך היו באים אליו תלמידים מכיתתו והוא תמיד נענה להם ברצון, הדריכם והסביר להם בסבלנות ובחיבה כל דבר הקשה להם במתימטיקה. אולם כשהציעה לו אמו של אחד התלמידים שכר בעד עזרתו, דחה אותה בתוקף. המורה לתלמוד לא ראה בעין טובה את התמסרותו ללימודים הריאליים, כי ראה את הצטיינותו בתלמוד, וכן כל המורים היללוהו בפה מלא.
וכיחסו ללימודים כן היה יחסו לכל תופעות החיים, יחס של רצינו וכנות. מידת הרחמים לכל סובל ונענה היתה טבועה בנפשו. כשהיינו הולכים ברחוב לא נתן לי לפסוח על שום עני, מבלי ליתן משהו. היה טוען תמיד להגדלת התרומות לכל מוסד וביחוד לקרנות הלאומיים. 'אין דבר' - היה טוען - 'אוותר על סינמה או דבר אחר, זה יותר חשוב'. בימי השואה שבאה על עמנו באירופה, והוא עדיין ילד, ראינו תמיד את רגישותו לכל ידיעה הבאה משם. עוד שמור אצלי חיבורו על לוחמי הגטאות בווארשה, שכתב בבית הספר העממי. כמה רגש וכאב, גאוה והשתתפות בסבל הגיבורים האומללים האלה מורגשים בדבריו.
דאגתו לאמו החולה, מסירותו לאביו העובד, השתדלותו להקל עליהם ולא לדרוש מהם משהו שלמעלה מיכולתם, היו למעלה מכל המקובל. תמיד היה אומר 'אם לא קשה לך להוציא כסף על ספר זה'. תמיד האמנתי לו, כי מעולם לא העלה דבר שקר על שפתיו. ובכל זאת... כשהגיעו ימי המלחמה, והוא ידע את חרדתנו לו וחשש שמא נעכב בידו, לא היסס להשלות אותנו בכל מיני הבטחות, כי הוא הולך רק להדריך קבוצות נוער הרחק ממקום סכנה, והוא הלך בשליחות מסוכנת וחמורה, שקיפחה את חייו הצעירים והרעננים. כי אמנם צעיר ורענן היה, החיים תססו בקרבו בכל עוזם ולא היה דבר שעמד בפני רצונו.
כמו חי עומד לפני בחזרו משבועות העבודה עם תלמידי הגימנסיה העברית ברמת הכובש. הימים היו ימי חרדות, ימי מאסרם של חברי הסוכנות היהודית, והילדים שיצאו לעבודה לרמת הכובש היו צפויים להתעללות מצד קלגסי הבריטים, אך מכתביו משם היו מלאי שמחה והתעוררות. העבודה בשדה, החיים בין חברי הקיבוץ, בין חבריו לגימנסיה, וההתקרבות לנוער העולה, מילאו את כל ישותו. הוא התקשר מאוד למקום, לעבודה ולאנשים ואף לאחר מכן היה פותח בסיפור רשמיו:'אצלינו ברמת הכובש'. הורגש בעליל כי לא החידוש שבדבר הוא שמשך אותו, אלא תוכנו העמוק יותר. עבודת הבנין והקשר עם האחים שבאו מהגולה, עם הסובל והנענה, שלמען גאולתו יש לעשות הכל וכדאי להקריב הכל...
משה כהן

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח