רב"ט פיש עדני "עדי" ז"ל

3.1.48
חזק!
... משונה, קשה להעלות על הניר ביום את ההרגשות, המחשבות וההרהורים המעוקלים שבלילה. מסביב חושך, הגדר מוארה ו-50 מטר ממני מטע בננות המשמש מקום מסוכן בגלל החיפוי הטוב שהוא יכול לתת למתקיפים. אולם הפצצות בארגז כאילו נוהמות בזעף אל מול אותו נבזה שירהיב עוז בנפשו להתגרות בי.
משונה! יש לפעמים, כאשר הרוח מצליפה בזעף על גג הפח של העמדה ואתה עומד מול חושך ענקי מסביב והרגשה של זקיף אויל אופפת אותך - אז נעים למשש את הקנדי ולהחליף לחיצה עם נצרת הפצצה. מול האור מרים תן את ראשו ומיבב יבבת געגועים - על מה? לא אדע. והרובה מתרומם באטיות כמתגנב והכדור נכנס בעצמו לקנה, אבל אסור לירות סתם, והתן עומד עוד רגע וגומר בנהי תמרורים, רץ ובורח כשזנבו העבה רודפו מאחוריו. אז כאילו אתה מתחיל לחיות את הלילה. עצי הבננות משפילים קומתם לפני רוח משתוללת זו הפעם המאה ובכל זאת ננעצות העינים בעלים השסועים...
ופתאום צמרמורת: תנשמת ירדה בצריחה אחרי הפרפר, והשינים נוקשות זו לזו מקור. יש חשק לפתוח באש, לזרוק רימון ומיד להשמיע שאגה ולומר: "כאן אני החזק והשליט". לעת בוקר אתה מוליך גופה עייפה על זוג עצמות קפואות ומוריד מהגב את ידיד הלילה הכבד ונפרד ממנו: להתראות בלילה הבא! גם אתכם, רימונים, עוד אזרוק... אני מבטיח לכם. האור נדלק בחדר ופרצופים שבעי שינה מנהמים ברוגז: "כבה את האור..." "שכב כבר לישון".
אך אין דבר. השמירה עוד תימאס והתשוקה להכריז באש "הנה אני כאן" עוד תבוא על סיפוקה. רק סבלנות, לא הרבה, מעט.


נגבה, ט"ו בשבט תש"ח (26.1.48)
שלום לכם הורי ואחותי היקרים
... עתה אנסה לבקש מכם עוד דבר אחד קטן והוא כה פשוט: אל תדאגו!!! לשם מה הדאגה? מלאו גם את הבקשה הזאת והרביתם שמחתי פי שנים. ועתה, אמא, ספרי מעט: מה שלומך? איך המרגש, כמו שאומרים? תסלחי לי, אבל עוד טובה עשי לי: הרגישי עצמך בטוב והרבית שמחתי פי שלושה. ומה בכלל בבית? ספרי מעט חדשות. ומה שלומך, רינה'לה? רינה! לכי בשבילי לקולנוע. כשאבוא אחזיר לך את חובך ואני אלך במקומך. טוב? דרך אגב, אני עברתי כאן משלב של לימוד הציונות לביצוע ממשי, אם כי הלימוד נמשך. נתנסיתי בטיב הציונות בפרק העוסק בשאלה הערבית. ההקשבה בשעת הלימוד הראתה תוצאות טובות. אך על יתר הפרטים ועוד מעשיות - עם שובי הביתה. ומתי? לא אדע. ייתכן בעוד חודש, אולי פחות ואולי יותר, אחרי הכל "המדינה קודמת". נו, צריך לסיים. ייתכן שבשבוע הבא לא תקבלו מכתב. אל תדאגו, אנו עומדים לנסוע לחברינו... מיד שנגיע אכתוב.
היו בריאים, שלום וכל טוב לכולכם!
בנכם


14.3.48
... לך אבא, אני מוכרח להגיד שהייתי מבסוט ממכתבך האחרון. זה עידנים שלא כתבת - ולכן החלטתי מיד לכתוב לכם מתוך ידיעה ברורה שבאותו קו תנקוט בעקביות כלפי. נכון?
ולאמא: לו את כל לבי הייתי יכול לשלוח במעטפה זו אליך - הייתי עושה זאת. רק אל תדאגי והיי בטוחה כי בנך בריא ושלם ולדאגה בכלל אין מקום...
שלכם



מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח