מ"מ בטיסט יצחק איצק ז"ל

קורות חיים

יצחק בטיסט נולד ברישא ב- 20.5.1913, גדל בכפר גורקי, עבר אח"כ לרישא, פולין ומאוחר יותר עבר לקרקוב, פולין. הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והיה מפקד גליל בגליציה.
עם עליתו לארץ ביוני 1936, הצטרף לקיבוץ תל עמל (כיום ניר דוד) בו היה חבר עד יום מותו.
עסק בשמירת השדות (נוטר) והיה בקשר עם וינגייט. עם הקמת הפלמ"ח בשנת 1941הצטרף (מצטרף מס' 10) לפלוגה א' כאשר יגאל אלון היה המ"פ ועבר קורס קפ"פ ומחנאות.
בשנת 1942 עבר קורסי מפקדי כיתות, סיירים וחבלנים. ירד עם פלוגה א' לכפר מנחם ונגבה לעצור את הצבא הגרמני (שירו של חיים חפר- "רבותי ההיסטוריה חוזרת...").
ב-1943 - עבר קורס מ"מים (עם אסף שמחוני). הדריך באשדות יעקב לחימה בסכין ועוד. לפי החלטת בן-גוריון שיש להצטרף לצבא הבריטי, הצטרף למשמר החופים (תחום האחריות מעכו צפונה, מרחביה, אלונים) והיה מפקד בית ספר בו אימנו בנשק ובחתירה את אנשי משמר החופים. הדריך אנשי הגנה במצרים ובגינוסר. פיקד על פיצוץ תחנת הרכבת בעפולה. היה מפקד בחי"ש (חיל שדה) בעמק.
מסוף 1947 פעל כמפקד מחלקה מעורבת של אנשי חי"ש ופלמ"ח והשתתף בקרבות בטירת צבי (תגבורת) וזרעין וכן שימש כקמב"צ בגבת.
עם כיבוש צפת מונה למושל צפת הערבית מטעם הפלמ"ח (חנוכי היה בתקופה זו מושל אזרחי).
השתתף במשלחת השלישית של הפלמ"ח כמפקד מחנות החורף בקפריסין ושימש כמפקד "שורות המגינים". מאוחר יותר מונה כאחראי על ההדרכה במחנות.
לאחר חזרתו לארץ שימש מ"פ סיור של גדוד 13 במבצע לפגיעה בגשר חוסיין והשתלטות על גשר אדם.

עם פירוק הפלמ"ח חזר לקיבוץ כעובד פלחה אך המשיך במילואים בצה"ל ואף עבר קורס מ"פ ב- 1957.

יצחק בטיסט נפטר ב-18 באפריל שנת 2005.

סיפור חייו ופעילותו של יצחק באתר קיבוצו ניר-דוד:

יצחק נולד בפולין, גליציה בשנת 1913 להוריו חנה (לאה) הניה וחיים יעקב. היו לו שני אחים ואחות צעירה ממנו. כל משפחתו נספתה בשואה.

בילדותו חי בכפר באחת האחוזות אותן חכרה משפחת אמו. החיים בכפר, הקרבה לטבע, החופש והחספוס שבהם, טבעו בו חותם עמוק ובנו את תכונות אופיו, אופי של עצמאות רבה וכוח פנימי ופיזי עם הרבה אהבה לטבע ואהבה לסוסים, עליהם נהגה אמו לרכוב, כסמל לחירות ויופי.
אביו גויס לצבא האוסטרי ונפל בשבי הרוסים. כששוחרר מהשבי היה יצחק בן שש. לאחר מכן עברה המשפחה להתגורר בעיר רישא, שם עסק האב במסחר בדים ויצחק החל את לימודיו בבי”ס פולני. בבחרותו עברה המשפחה לעיר קרקוב. יצחק סיפר על עימותים עם פולנים, על שחייה בנהרות מפשירים, קרים כקרח ועוד … עדות לחוסנו הגופני והנפשי.
בשנת 1929 הצטרף יצחק לתנועת “החלוץ”, הדריך בה וריכז את גדוד “גליל”. ההדרכה היתה הסיבה לעיכוב עלייתו ארצה. ביולי 1936 הוא עלה לארץ והצטרף לחבריו, כשהמרד הערבי היה כבר בעיצומו. יצחק היה בין מקימי חומה ומגדל ועסק בהגנה ובחקלאות המקום.
ב- 1941 גויס לפלוגה א’ של הפלמ”ח. הוא השתתף בפעולות רבות ואימן רבים בקרב מגע ובנשק. הוא אף השתתף בקרבות מלחמת השחרור במקומות שונים בארץ ופיקד על העיר צפת לאחר כיבושה. יצחק נשלח למחנות שריכזו הבריטים בקפריסין ותחת זהות בדויה ארגן את העלייה הבלתי לגלית משם במשך חודשים ארוכים. בדרגת סרן השתחרר מהצבא אך גויס לאחר מכן מספר פעמים.
לאחר מלחמת השחרור חזר אל השדות, חרש וזרע את הנגב ואת אדמות העמק. בהמשך יצא לפעילות הדרכה בפלחה ובמספוא בכל אזור צפון הארץ. מפעילות זו בארגון עובדי הפלחה עבר לעבוד במרכז החקלאי כאומד ומעריך נזקי טבע בחקלאות.
כשחזר לקיבוץ ניהל את מפעל “שפרית”, ריכז את הבניין ולאחר מכן את התברואה.
בכל עבודה או תפקיד אותם נטל על עצמו, השקיע מחשבה רבה ולימוד יסודי ביותר שבאו למימוש בעשייתו. הוא זכה להערכה רבה מגופים מקצועיים וממלכתיים ובקיבוץ ריכז ועדות כוח אדם, תכנון ומשק.
במהלך חייו נישא לדינה לבב (ליבליך) והוליד שלושה ילדים: רחלי, אבנר ואורה. לאחר גירושיו בנה את חייו עם סלה אלטמן וחי עמה באהבה רבה כשלושים שנה, עד מותה.
בשנותיו האחרונות, כשבגד בו גופו, אך לא רוחו, עבר לדירונית ולבית הבריאות. אבדן העצמאות היה קשה לו ביותר אך אישיותו החזקה נתנה לו כוח להתמודד עם הקשיים. הוא נעזר בצוות הטיפולי-רפואי המסור ועד ימיו האחרונים שמר על צלילות דעתו וזכה ליחס של כבוד ואהבה מכל מי שבא עמו בקשר ובמגע.
יצחק ידע שפות רבות. הוא למד אותן בכוחות עצמו והשתמש בהן ככלים להרחבת הידע המקצועי והתרבותי שלו. כך למד רוסית בתקופה בה הגיע לארץ חומר מקצועי רוסי על חקלאות ועשה בו שימוש ממקור ראשון, וכך גם באנגלית. הנאתו הגדולה היתה הקריאה וההכרות עם יצירות קלסיות של סופרים בשפת אמם. אהבתו למוזיקה קלסית שהתנגנה תמיד בין כתלי ביתו, עיסוקו האמנותי יצירתי בציור ובפיסול בעץ, התעניינותו בהיסטוריה, סוציולוגיה, מדע, אמנות ועוד תחומים רבים.
רגישותו, בהירות מחשבתו, פתיחותו לרעיונות חדשים, יסודיות, יצירתיות וסקרנות ובחינה מעמיקה וביקורתית של כל נושא, יחד עם ראייה הומוריסטית המקלה על קשיי החיים ומאזנת עמדות.
מעשיו, ערכיו ואהבתו הגדולה למשפחה, כל אלה ועוד היוו את מכלול אישיותו, אותם נטע בנו, בילדיו ובנכדיו הרבים אהובי נפשו, עמם קשר קשר עמוק ואמיץ.
יהי זכרו ברוך!