טוראי קרמרש אביגדור ז"ל

זוכרת אני את אביגדור מיום היולדו. הוא רביעי במשפחתנו והיה הבן הראשון, ומובן ששמחת הורינו לא ידעה גבול. משהגיע לגיל הלימוד החליטו הורינו לשלחו לקבל חינוך דתי. ומסרוהו לבית ספר תחכמוני. בשנות לימודיו הראשונות הצטיין בלימודים, עד אשר נכנס לתנועת נוער. מעתה נתקל בשני זרמי חינוך שונים: החפשי והדתי, וחל משבר ביחס הנער ללימודיו והחל מפגר קצת. אחרי כן הצליח להתגבר על המשבר וסיים את בית הספר העממי ללא כשלון. אחר הסיום חלה אביגדור ונאלץ לשבת בבית ובבית החולים כשנה ומחצה. ומתוך כך נאלץ ללמוד בעצמו, ובעזרת מורה. הספיק ללמוד רק זמן קצר כי חבריו התכוננו לצאת להכשרה והוא הצטרף אליהם. מההכשרה הלך לפלמ"ח, ועם הכרזת המדינה נפל בגליל העליון.
לעולם לא אשכח את דברי אבי באמרו לאחר שנודע לו האסון: "רציתי בן שיאמר קדיש אחרי ועתה אני נאלץ לאמר קדיש אחריו".


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

בפעם הראשונה הכרתי את אביגדור כשהיה ילד בן שתים עשרה, כשהיה בא אל הילדים בעניני תנועה. ואחרי זה ראיתיו פעמים רבות ברחוב גאולה ליד הקן כשהוא רוקד. קולו השר נשמע בין קולות הילדים הרבים: "הגליל שלנו, הגליל!" כפר גלעדי, תל חי, סמל של גבורה, סמל לצורת חיים מיוחדת - על אלה חינכו את הילדים ברחוב גאולה ועל זה מת אביגדור. בפעם האחרונה ראיתי את אביגדור בכפר גלעדי. הוא עמד בראש מורד על יד חבר שנרצח בידי ערבים. והנה אביגדור זה שזכרתיו עד כה כילד, הפך והיה עתה לאדם מבוגר, לבחור גדול ויפה ועמד עם רובהו ביד לתת כבוד אחרון לחבר. ובמבט הרציני הזה אפשר היה לקרוא בטחון והבטחה: אני אנקום את הדם הנשפך ולא רק של זה השוכב כאן, אלא של כל יהודי. דמנו לא ישפך חינם.
יפה היה אביגדור בלילה ההוא והרבה אפשר היה לקרוא בעיניו: רגש עמוק של השתתפות בצער הורים שכולים ורצון לנקום, ורצון לחיות ולשחרר את הגליל שרגל יהודי תדרוך בו בלי פחד, ושעל האדמה הזו אפשר יהיה שוב לחזור ולרקוד ולשיר: הגליל שלנו, שלנו, שלנו... ארוך היה הלילה ההוא בכפר גלעדי. הרבה דמעות נשפכו מעיני ההורים השכולים ומעיני החברים היקרים ומעיני ילדי המשק. והנה ניגשה אלינו אשה ואמרה לנו: התגברו והתחזקו למען החברים שמחר צריכים לצאת להמשיך את דרכו של בנכם.
צדקה האשה. בגבורה עמדו החברים והגנו על הישוב היהודי. וביניהם היה גם אביגדור.
שש שעות רצופות עמד אביגדור בליווי החבר המת לדרכו האחרונה, עד שבאנו לתל אביב, מקום המנוחה האחרון. ולמרות שהאנגלים לא נתנו נשק לליווי המת היקר והקרובים, בכל זאת התנדבו חברים ללוותנו, וביניהם אביגדור. הוא היה חבר מסור עד הרגע האחרון. הסתכלתי בו וחשבתי: ישמור אותך אלוהים בעד לבך הטוב ובעד ישרך! אבל התפילה לא התקיימה. אביגדור נפל כחייל מסור וישר, ממש כשם שהיה חבר מסור.
יהי זכרו ברוך!


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

את אביגדור אני זוכרת מהימים הראשונים שבאתי לקן "גורדוניה". במשך כל זמן היותנו ב"גורדוניה" ובמסגרת גדוד "מעין" רבו הקשיים - היינו מעטים, ולא פעם עמדנו בסכנת התפוררות. כל אחד מאתנו התיאש לא פעם ורצה לעזוב את הגדוד - אך היו תמיד כמה בעלי מרץ ואופטימיות, שהחזיקו מעמד ברגעי משבר אלה. ובזכותם לא עזבנו וגם הגענו לימים הטובים של גדוד "מעין". אחד מבעלי המרץ ורוח האופטימיות היה גם אביגדור. תמיד שמח ומחייך, תמיד מוכן לפעול ולהפעיל.
לא בדיבורים היה כוחו אלא במעשה, וכל מי שהיה בתנועה יודע שדוקא בזכות המעשים הפעוטים והעבודה היום יומית מתקיים ומשגשג הקן. בועדת עבודה היה אביגדור אחד הפעילים, תמיד מלא תכניות לשיפור ויפוי הקן. תיכן תכניות לגינת נוי סביב לקן, עסק בהשגת שתילים, אדמת חמרה ועוד.
במפעלי הקרן הקימת היה תמיד בין הראשונים והמצטיינים - לא היה צריך לבקשו הרבה. ולמרות היותו עובד כל היום היה מקדיש את זמנו הפנוי שלאחר העבודה להתרמה בימי מפעלים וסרט של הקרן הקיימת.
מפני עבודתו נאלץ להישאר בעיר. גם בימי החופש לא יצא אתנו למחנה העבודה, אך תמיד שמר על הקשר והרבה לכתוב ולהתענין על הנעשה במחנה.
אביגדור היה חבר טוב ומסור, חשש להינתק אתנו כששכב כחצי שנה בבית החולים. אך קרבה אותנו החרדה המשותפת לשלומו - תמיד היה חדרו מלא חברים מהגדוד ומהתנועה.
לא רבים מגדוד "מעין" יצאו אתנו להכשרה - אביגדור היה בין המעטים שהמשיך ללכת אתנו גם אחרי האיחוד עם השכבה המקבילה מ"מחנות העולים" - היו רגעים קשים, קשיי הסתגלות לחברה החדשה שהיתה הרבה יותר מגובשת מאתנו ובעל רמה גבוהה מזו שלנו, אך בחיי ההכשרה ניטשטש ההבדל ואביגדור נקלט יפה בחברה והיה קשור אליה מאד...
מרגע האיחוד עם "מעין ברוך" נעשה "פטריוט" נלהב של המשק. גם בימי הפקפוקים והויכוחים מסביב לאיחוד לא סרה מלבו אמונתו ומסירותו לרעיון היות "מעין ברוך" לבית חדש של הכשרתנו.
זוכרני את ביקורו האחרון במעין ברוך, התענינותו הרבה בכל פרט ופרט במשק; התכניות שרקמנו בצותא על הימים שנשב כולנו במשק.
לא זכה אביגדור להגיע לכך. נפגשנו אתו לפני העליה לכנען; עדיין לא הבריא כראוי מהפצעים שנפצע בקרב נבי יושע. ולמרות ההתרגשות של אותה שעה נסבה שיחתנו על "מעין ברוך". כמה קנא בנו, באלה שכבר הגיעו למנוחה ולנחלה.
ולאחר זמן קצר נודע כי גם אביגדור איננו. הלכנו אחר ארונו מבלי להבין, כי אמנם הלך לבלי שוב.


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח