לוחם ברזלי עודד ז"ל

קורות חיים

עודד ברזלי נולד ב-9 בינואר 1930 בצפת להוריו מנחם ושרה .ילדותו עברה עליו בכפר גלעדי, קריית ענבים, קריית עבודה. למד בבתי הספר בקרית ענבים , קריית עבודה, שכונת בורוכוב  ובית הספר החקלאי 'כדורי'. במקצועו  היה חקלאי והנדסאי בניין.
בפלמ"ח היה לוחם מן השורה והשתתף בכל מבצעי הגדוד הראשון, לרבות בקרב על חירבת מחאז, שם נפצע.
בקיבוץ רביבים שמש בתפקידים הבאים: גזבר, מרכז משק, מרכז בנין, ראש המועצה האזורית רמת הנגב ומהנדס הוועדה האזורית רמת הנגב.

לעלון הפלמ"ח מס' 13 , ספטמבר 2023 , כתב עודד רשימה בשם "אני והפלמ"ח - פלמחאי מספר". הדברים מובאים ככתובם:

"רקע, שורשים.
הורי - שרה דרכלר ומנדל אייזמן היו חברים בתנועת "החלוץ" בקמיניץ פודולסק, שבאוקראינה/רוסיה. 
האחיות של אמא - חיה ודבורה עלו לארץ בעליה השנייה. חיה, דודתי, נישאה לאליעזר קרול, איש "השומר" והם היו חברי כפר-גלעדי. דבורה היתה בתל עדשים ושם הצטרפה לארגון "השומר". משם הגיעה, אחרי תלאות רבות בדרך, לתל-חי.
כשהורי היו בדרכם לארץ, אמא הייתה בהריון ואז נודע להם שאחותה, דבורה, נהרגה בקרב בתל-חי. כשנולדה הבת קראו לה דבורה.
הורי ואחותי הגיעו לכפר גלעדי ב- 1924 והצטרפו למשפחה - קרול/דרכלר. אבא שינה את שמו למנחם ברזלי.
אלה השורשים הראשונים מהם ינקתי את מורשתי.

שורשי בהתבגרות.
אבי היה מורה והמשפחה עברה לקריית ענבים. פה עברו ימי נעורי. כאן פגשתי לראשונה את חברי הפלמ"ח מבני קריית ענבים: גדעון (ג'וני) פלאי ויעקב (בלק) בן חיים. בנוסף, בחורשת האקליפטוסים שבקבוצה ישבה, באוהלים, פלוגה ח' של הפלמ"ח. הסתכלתי עליהם בהערצה והיית עוקב (עד כמה שהיה אפשרי) אחרי אימוניהם והליכותיהם.
אנו עוברים, בעקבות עבודתו של אבא, לשכונת בורוכוב (לימים חלק מגבעתיים). עוברות השנים ומתעורר בי הרצון ללכת ללמוד בביה"ס "כדורי". אמרתי לאבא: גדעון, יעקב, יצחק רבין, חיים גורי ועוד רבים וטובים למדו שם וגם היו בפלמ"ח. אני רוצה לנסות להתקבל לשם.
ב-1947, אחרי הבחינות התקבלתי ואני כבן 17. 

כדורי והפלמח.
אני בלימודים וסופג את האווירה המיוחדת של כדורי. הימים עוברים ובארץ אי שקט. הערבים יורים על  מכוניות בדרכים ועל ישובים ואנו מחליטים להתגייס לפלמ"ח. בי"ס כדורי הוא תחת שליטת ופיקוח פקידי הממשלה הבריטית ,ממשלת המנדט. איך מתגיסים, איפה הפלמ"ח, למי פונים? שלושה תלמידים, מועד הכיתה, אנו נוסעים לתל אביב לחפש את הפלמ"ח. הולכים למוסדות שאנו מכירים ולאנשים מוכרים וידועים במרכז החקלאי, בהסתדרות, קופת חולים ועוד ובכל מקום שואלים ולא מקבלים תשובה. לבסוף (אינני זוכר איך) הגענו למשרד צנוע, שבו ישבה שוש ספקטור. (לימים קראנו לה: המיתולוגית). התנהלה שיחה, הצגנו את עצמנו והבענו את רצוננו. שוש היתה אדיבה ואמרה לנו לחזור ללימודים והיא תטפל בבקשתנו. אחרי זמן קצר הגיע אלינו המדריך הראשון - משולם שביט - ואחריו עוד מדריכים. אנו בפלמ"ח ומתחילים להתאמן, כמובן במחתרת. (זוכרים: בי"ס בריטי!) האימונים היו אינטנסיביים ומהר מאוד עברנו להתאמן בנשק. התאמנו במתבן, ביבנאל, בחורשות, בחוקוק ובכל מקום אפשרי אחר. קיבלנו נשק, שאוכסן מתחת למזרונים.
בעודנו תלמידים התחולל הקרב המר בבית קשת, הסמוכה. שבעה חברי הקיבוץ נהרגו במארב שהכינו להם ערביי הסביבה. הערבים, בהמוניהם, החלו לתקוף את בית קשת ואנו נקראנו לעזרה. השתתפנו בקרב הבלימה והערבים נסוגו. חזרנו ללימודים, אולם לא לזמן ארוך.

המלחמה.
משמר העמק מותקפת, מופגזת והערבים מתכוננים להתקפה, לכיבוש הישוב. בהיותי בעבודה בשדה, בקציר ירק לרפת קראו לי לחזור לביה"ס. שם חיכה לנו אוטובוס שיקחנו למשמר העמק. עזבנו הכל מאחורינו והצטרפנו לכוחות הגדוד הראשון למלחמה בהדיפת כוחות האויב. הצלחנו בכך ומאז  נשארנו בגדוד ולא חזרנו ללימודים. מאז המשכנו עם הגדוד  בכל מהלכי הקרבות לאורך הארץ. ( לא אספר ואתאר כאן את הקרבות בהם השתתפתי. על חברי שנהרגו ועל מה שעבר עלי לאורך המלחמה.)

הכשרת מעוז והדסה.
אנו עולים לגליל ומתיישבים במחנה ראש פינה (לימים: מחנה פילון). אנחנו, ה"כדוריסטים", עדיין גוף ניפרד בתוך המחלקה.
המחנה מלא בהכשרות מגויסות וכל הכשרה רוצה שנצטרף אליה. לבסוף החלטנו להצטרף להכשרת מעוז מתנועת המחנות העולים. שם הכרתי את הדסה (חיינו יחד 70 שנה עד מותה). אחרי הקרבות הקשים והמרים במלכיה ירדנו למחנה סרפנד (צריפין). לאחר מספר קרבות באזור המרכז הוחלט להעבירנו לנגב הנצור. מאז כינינו את הגדוד הראשון: הגדוד הנייד.

חירבת מחאז.
 באחד הלילות עברנו בין המשלטים המצרים והגענו לקיבוץ שובל. פשיטות, משלטים ופעולות קטנות. הוחלט לכבוש את חירבת מחאז כדי להוסיף אבטחה ל"שדה אבק". המקום עבר כבר פעמיים מיד ליד ועלינו לקרב נוסף. בקרב זה לא נסוגונו והמשלט נשאר בידינו. בקרב זה נפצעתי והוטסתי לבית חולים בילינסון שם נותחתי. הדסה ליוותה אותי כל העת: בניתוחים, בשיקום ועד בואנו לרביבים ב-1949.

סיכום.
שתי תקופות עצבו את חיי והשאירו בי חותם ומורשת: האחת - "כדורי", בו היתה חברות עמוקה בין התלמידים אשר נמשכה גם אל-תוך המלחמה, באווירה מיוחדת וספיגה של העבר המפואר של ביה"ס. השנייה - הפלמ"ח. אני וחברי לא עברנו את קדם המלחמה כמו חברי ההכשרות המגויסות. היינו לוחמים פלמחניקים נטו. המלחמה הארוכה, חברי שנפלו, היכרותי עם הדסה וההליכה, עם הכשרת מעוז, לרביבים - זו השלמת תהליך המורשת שלי, כפי שתיארתי כאן בקצרה".  

עודד ברזלי נישא להדסה, חברת פלמ"ח, יחד הקימו משפחה עם ילדיהם חמי, אמנון ונעמה.
עודד הרבה לספר על אהבתם הגדולה של הדסה ושלו, אשר נמשכה שבעים שנה עד פטירתה ב-27 בפברואר 2019. הוא המשיך להתגורר בקיבוץ רביבים בנגב עד פטירתו, בשלווה בשנתו, ב-18 באוקטובר 2023.