סבג משה ז"ל

קורות חיים

הספד שנשא גון רייכר, מזכיר  קיבוץ שובל בלוויה של משה סבג,

לילדי קיבוץ שובל היו דרכים מיוחדות לתת סימנים בימי השבוע: ביום שלישי סרט וביום שישי מרק סמרטוטים, וכשמשה סבג העיר אותנו בבוקר ועל השולחן חיכתה לנו קערה עצומה של סלט חתוך דק דק – ידענו שהיום שבת.

משה היה מחלק לכל אחד כף (יש הזוכרים – כפית). שואג 'בתיאבון' ואוכל לבדו את היתר.

כזה היית. ב'סלט' שהרכיב את קיבוץ שובל – קיבוץ השומר הצעיר הדרום אפריקני א', ארצישראלי ח', אתה וחבריך לגרעין 'הסורי' הייתם משהו אחר, דק יותר, מעורבב עם היתר, לאו דווקא מוביל, אבל תמיד נותן טעם. משהו שאי אפשר בלעדיו.

כששקענו עם הטרקטור והלכנו ברגל הבייתה ודפקנו על דלת חדרך, שאגת 'שקעת!' עוד לפני שפתחת את הדלת ונרתמת לעזור ובאת לחלץ. וכך גם עם הפנצ'רים, ובכל דבר אחר ולא סתם זכית שיקרא בשובל מבנה על שמך – 'הסבגייה'.

משה סַבֶּג (ואולי צריך לומר 'סַבָּג' – איש לא יודע), נולד בנובמבר 1931 בחלב ולא חווה, כנראה, ילדות מאושרת במיוחד. אמו נפטרה בגיל צעיר ועם אשתו החדשה של אביו לא לגמרי הסתדר. וכך, כשהציע לו שליח העלייה, והוא בן שלוש-עשרה בלבד, לעלות עם מספר נערים צעירים לארץ, השאיר מאחוריו את אחותו, שעברה אחר כך למקסיקו, ואת אביו, שאותו לא ראה מאז, והלך, כנראה ברצון. השליחים חיכו בגבול ומשה עבר את המסלול 'הרגיל' – כפר גלעדי, משק הפועלות בעפולה, קיבוץ בית אלפא.

בשנת 1948 התגייס לפלמ"ח אבל נפצע בשלב די מוקדם ובשנת 1949 הגיע עם הגרעין הסורי לשובל. שלושה גרעינים נקלטו יחד – הסורי, הרומני וההונגרי. משום הרצון להיטיב את קליטתם עשו רכזי הגרעין סלט גדול מכולם וערבבו אותם בחדרים.

משה גר עם אריה ש', ומרתה, מהגרעין ההונגרי, גרה עם חווה רון. אריה עזב וחווה התחתנה עם שייע. ברוך חכים שהיה אחראי חדרים 'היה צריך את החדר'! לא עזרו תחנוניה של מרתה (שנלחשו אולי בהונגרית), שאמרה 'אבל אנחנו לא נשואים'. ברוך ציווה עליהם לעבור לגור בחדר אחד והשאר – היסטוריה, ושלושה ילדים, דורלי, תלמה ויוגב, ותשעה נכדים ושני נינים ושבעים ואחת שנים של חיים במקום שאהבת כל כך וגם ידעת להוקיר ושבתָ ואמרת למרטה – איזה מזל יש לנו – על המקום ועל הבית ועל הילדים.

אהבת את הקיבוץ ומילאת תמיד את אותם 'התפקידים הקטנים' – בפלחה, בקיטור, ברכב, בפנצ'רים: ענפי השירות קראנו להם, הם הם 'התפקידים הקטנים', שכמו הבצל הקצוץ דק בסלט שהכנת לנו בשבתות אי אפשר בלעדיהם ועשית זאת בדרך שנתנה טעם אחר לחיים כאן.

כך, 'ציפור מתה לא עפה', ומי שאינו מבין, סימן שלא זכה לגדול כאן. וכך בקיבוץ שובל, בלילות יום שלישי, לא יכולת להתרגש באמת בסרט צרפתי מבלי שמשה סבג יודיע ש'מה זה הקלוד ללוש הזה – לש לנו את העצבים!' ושום רוצח פסיכופט לא יכול היה להתגנב מאחורי קורבנו מבלי שמשה ישאג 'מאחוריך'! וכשדורלי ותלמה התביישו והעירו לו היה רוטן 'לא נותנים לנשום פה!'

ולא רק לשובל הבאת טעם אחר. כשבאת לסייע לבר נכדתך לעבור טסט ברהט, הריעו כולם 'מוסא בא, תכינו את העוגות'! וגם בקואופרטיב הנגב ובמכוני הטסטים שעבדת בהם, במשך השנים בשדרות וברהט, קראו לך 'משה כל הארץ' כי הכרת את כולם ושימחת את כולם וכולם הכירו אותך ואהבו אותך. חלק מתכונותיך אלו הורשת גם לתלמה וליוגב. דורלי, כך אומרים במשפחה, היא יותר מרטה...

הציונות, ואולי גם החוסר באהבת אם, הצליחו, די בקלות, להוציא את משה סבג מחלב,ּ אבל בשום אופן לא הצליחו להוציא את חלבּ ממנו. בזאת, אולי הצליחה רק מרטה, וכך, כשהיה מתחיל להתווכח על כסף (משה היה קמצן לא קטן), הייתה מרטה מודיעה לו בתקיפות – משה אנחנו לא בשוק של חלבּ! ומשה שבָּטַח במרטה והאמין בה מאד, היה מתכווץ באחת וחוזר ומודה ש'את הסמכות' והכל היה בא על מקומו בשלום.

אהבת מאד את הילדים ואת הנכדים, וגם אם לא תמיד ידעת איך מסתדרים עם הילדים כשהם קטנים, הרי כשבגרו, הילדים והנכדים, היית להם אב וסב למופת. אהבת אותם והם החזירו לך אהבה.

איש של תודה היית וידעת להעריך מעשיהם של אחרים. בסלט הזה, הקרוי קיבוץ שובל, היית תבלין מיוחד ונתת לנו הרבה טעם.

משה סבג נפטר ב-13 במרץ שנת 2020 ונקבר בקיבוצו שובל.