פלד לוין מירה ז"ל

קורות חיים

מירה פלד ז"ל נולדה בתל אביב ב-31 במרץ שנת 1929 להוריה שושנה ולסיה לוין.
היא גדלה בבית חינוך לילדי עובדים.
לאחר הפילוג במחנות העולים, עברה מירה עם חבריה לתנועה המאוחדת והם היוו את הגרעין שיסד את קיבוץ מעין-ברוך. 
מירה התגייסה לפלמ"ח והייתה אלחוטאית ומזכירת הגדוד הראשון בפיקודו של שלום חבלין ז"ל. היו אלה ימים סוערים של מלחמת תש"ח, ובקרב על נבי יושע איבדה את חברה פילון (שעל שמו נקרא המחנה בדרך לראש פינה).
היא הייתה בשליחות בצרפת ועבדה בטיפול בילדים פליטי השואה, והמשיכה למעין-ברוך.
לימים התקשרה עם בנימין עציוני, שהיה בקומונה של מחנות העולים ואח"כ הצטרף לבית קשת כחבר. מירה ובנימין החליטו שאחרי שינשאו, הם יעברו למעין ברוך לשנה, ואחרי שנה יעברו לבית קשת לשנה, ואז יחליטו איפה לחיות ביחד. בנימין היה משורר וסייר בגולני, והוא שערך את ספר גולני. הוא סיפר שטוב לו עם מירה, והוא מצפה ליום שיבואו יחד לבית קשת. והנה, שבוע לפני שעמדו לעבור לבית קשת, בנימין התנדב לצאת לסיור בקווים הסוריים. הסיור התגלה וכדור סורי פגע בראשו וקטל אותו. 
מירה החליטה, כדבר האופייני לאופייה הנחוש, למלא את התחייבותה לבנימין, ניתקה מחבריה, עזבה את מעין-ברוך ועברה לבית קשת כחברת המשק. כאן נפגשה עם יוסי פלד. הם הפכו לזוג והקימו משפחה עם בניהם אלה ורן.

מירה עברה לעבוד בהנהלת החשבונות והמשיכה בזה ובתפקידים שונים עד ימיה האחרונים. בראשית שנות ה-80 הייתה גזברית. היא עבדה בחריצות ובהתמדה. הייתה חברת קיבוץ נאמנה והייתה חברת קיבוץ נאמנה והייתה בו בהכרה למרות הקשיים.
ב-13.06.69 נהרג אחיה עודד - דדה, שהיה עלם חמד, בהיותו במילואים בגולן, אך כוס המרורים לא תמה, ובטיול לגולן נהרג יוסי שלה ומירה נפצעה קשה. אך היא לא נכנעה, הבריאה, וחזרה לחיים רגילים למרות הכל. מירה הייתה אישה אמיצה שהתמודדה עם כל התאונות שפגעו בה. היא החזיקה מעמד עד שפגעה בה המחלה הקטלנית שלא הרפתה ממנה.
הייתה חברת קיבוץ עד פטירתה ב-19 בנובמבר 2004 , אישה אמיצה ונחושה, דמות הראויה לכבוד ולהערכה.

בחוברת לזכרה של מירה פלד ז"ל מופיע שיר שכתב שמוליק צור עם פטירתה .
"פלמחניקים מתים בשקט, בהסתר
מסתלקים בלאט לעולם אחר
נסים מעולם הכזב המשקר
אל חיק אדמות ההפקר.

אל אותם רגבים רוויים בדם
של אותו חבר שנדם.
אל הנוף המוכר מאז ילדותם
אל הרוח ההיא, שפרעה בלוריתם.

פלמחניקים מתים בשקט, בהסתר
נמוגים אחד אחת לעולם אחר
נסים אל עולם האמת, מן הכזכ
כמו מי גיב שחרבו בנחל אכזב"

המידע באדיבות ארכיון קיבוץ בית קשת.