פרלמוטר אוטו אוטו הצלם ז"ל

קורות חיים

החיים אחרי המלחמה, העפלה/ עליה  : בקיץ 1945 עזבתי את הבית ועליתי להכשרה של הנוער הציוני בבוקרשט. לקראת החורף התחלנו את המסע לכיוון ישראל דרך הונגריה, יוגוסלביה ואיטליה, ברכבות. הוצאנו דפים בעברית מהסידור ואמרנו שהגענו ממחנות עבודה ואנחנו בנסיעת המשך והעבירו אותנו בגבולות. היינו 120 חברים. קראנו לעצמנו פלוגות להגשמה. באיטליה היינו בסנטה מריה דבאי, שם קיבלנו שני בניינים גדולים וקיימנו חיי קומונה. עסקנו בלימודי עברית ו בספורט. אני הייתי אצן מעולה והגעתי למקום ראשון במכבייה הראשונה שהייתה באיטליה . נסענו לכיוון ישראל בסירת דייגים שאחד הראוטרים שלה התקלקל בדרך ולכן נאלצנו לעגון בתורכיה. לאחר זמן מה המשכנו עם אותה ספינה שהתקלקלה שוב בלב ים. טולטלנו עם הגלים ללא שליטה עד שהצלחנו לתקשר עם ספינת מעפילים "ברכה פולד" שכבר היו עליה 600 איש ואנחנו הוספנו להם עוד מאתיים ושמונה ויחד הצלחנו להגיע לחופי הארץ. נתפסנו על ידי הבריטים ונשלחנו למעצר בקפריסין.

במרץ 1947 הגעתי לישראל לנמל חיפה לאחר שהבריטים שחררו 1500 יהודים מקפריסין, כל חודש, בהתאם להסכם "בלפור ".

החיים בארץ ,פעילות ציבורית ותרבותית, המשפחה, המסר שרוצה להעביר לדורות הבאים : כשהשתחררתי מבית ליד שלחו אותי לבית עולים בתל אביב רחוב העלייה. התחלתי לחפש עבודה והגעתי ל"פוטו מונוכרון" בנתניה, אצלו עבדתי עד שהתגייסתי לצבא. גויסתי לחיל המודיעין ביחידה שסופחה לפלמ"ח והקמתי את מעבדת הצילום הראשונה בחטיבת הנגב. המשכתי לשרת בצבא עד 1958. בהמשך עברתי מספר מקומות עבודה : פתחתי חנות צילום, עבדתי כמנהל משק באסם, עבדתי בקמ"ג,  במכון ויצמן כמנהל אדמיניסטרטיבי, ועבדתי בתדיראן עד ליציאתי לפנסיה בשנת  1988. במשך השנים הקמתי משפחה, יש לי שלוש בנות, שבעה נכדים ועשרה נינים. רוב השנים התגוררנו בראשל"צ. הורי ושני אחיי עלו ארצה אחרי המלחמה, בשעה שאני כבר הייתי בארץ מגויס לחיל המודיעין .המסר שלי לדורות הבאים: "כל מי שהצליח לצאת מהגיהינום והקים משפחה בארץ הזו , הצליח למעשה לגבור על כל הצרות. שלא נדע מצרות...".

אוטו פרלמוטר נפטר ב-29 בנובמבר שנת 2015 ונקבר בראשון לציון.

הפרטים נלקחו מראיון עם אוטו אשר נערך עבור "יד ושם", אוגוסט 2013.