קוזיק אריה ז"ל

קורות חיים

אריה נולד להוריו פאני לבית הרשקוביץ ושלמה קוזיק בכ"א באדר תרפ"ח, 13 במרץ שנת 1928. הוא נולד בעיר בקאו בחבל מולדובה ברומניה. עת היה בן 13 שנים, בשנת 1941, נלקח אביו למחנה עבודה, בו נשאר עד לסיום מלחמת העולם השנייה. אריה הפך להיות לראש המשפחה והתגייס לפרנסתה. בשנת 1943 נלקח הוא עצמו למחנה עבודה הכפייה ועסק בסלילת כבישים והכשרת מסלולי נחיתה למטוסים עבור הגרמנים. בחודש מאי 1946 התארגן לעלייה ארצה במסגרת עלייה ב' ובנמל קונסטנצה, עלה על האונייה "מקס נורדאו", יחד עם בני נוער חלוצי מפולין ורומניה. האונייה הגיעה לחופי ארץ ישראל ב-14 במאי ולאחר מאבק קצר עם הבריטים, נלקחו המעפילים למחה המעצר בעתלית. כעבור מספר חודשים, הצליח אריה יחד עם חברים נוספים לברוח מהמחנה. הוא הצטרף לגרעין הכשרה של הנוער העובד אשר נשלח לאפיקים ולאחר מכן עבר לאשדות יעקב. בשנת 1947 התאחדה ההכשרה עם הכשרת נוער מפולין יחד עם נוער ארץ ישראלי מקיבוץ גבעת השלושה. הם התגייסו לפלמ"ח והצטרפו לגדוד החמישי של חטיבת הראל. במסגרת הגדוד נלחם אריה בהרי ירושלים, לקח חלק בליווי השיירות, השתתף בכיבוש קטמון, כאשר מפקדו היה בני גלעדי. על ההשתתפות בקרב זה זכה במדליה. לאחר מות מפקדו בקרב בלטרון, לפני ההפוגה הראשונה, מסר אריה כאות הוקרה את המדליה לאמו של בני. לאחר מכן השתתף אריה בקרב בשייח ג'ראח, במנזר אוגוסטה ויקטוריה. במשך הזמן ירדו אנשי הגדוד לנגב והשתתפו בקרבות לשחרור הנגב כולו. הוא השתחרר מהצבא בשנת 1949. כאיש מילואים שימש כחובש קרבי בצבא. במבצע סיני גוייס אך לא נלחם. במלחמת ששת הימים היה חובש בחטיבה הירושלמית ונלחם באיזור בית החולים האיטלקי. במלחמת יום הכיפורים, היה חובש קרבי בבית החולים אשר הוקם בעיר פאיד. השתחרר משירות מילואים בהגיעו לגיל 55 שנה. פעילות אזרחית: לאחר השחרור מהצבא עלה עם חבריו להכשרה לקיבוץ נווה-אור בעמק בית שאן. ובשנת 1950 עזב ועבר לירושלים. הוא החל לעובד כבנאי וכחוצב ובהמשך היה לקבלן בניין עצמאי. היה נשוי לשושנה ולהם נולדו איציק בשנת 1951 ומיכל בשנת 1958. אריה קוזיק נפטר לאחר מחלה קשה, בירושלים, ב-14 בדצמבר שנת 2003. המידע נכתב על פי ספר הזיכרון של אריה.