דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

לוחם שלו שורצבורד אברהם לופטה ז"ל

בן חיה ואריה
נולד בחיפה, ישראל
ב-9/1930
גוייס ב-1948
שרת בפלמ"ח - חטיבת יפתח
יחידות: הגדוד השלישי, פל' א', חטיבת יפתח
בהכשרת חולתה (1948) – המחנות העולים
תפקיד אחרון: לוחם
שוחרר ב-1949
נפטר ב-30/7/2017
נקבר בקיבוץ בית קשת

קורות חיים

אברהם (לופטה) שלו נולד בחיפה בספטמבר 1930 כילד שני להוריו אריה וחיה שוורצבורד ז"ל. הם גרו בשכונת הדר. אביו עבד בטחנת קמח בעיר חיפה ואמו הייתה עקרת בית.
בגיל 14 הצטרף לתנועה מחנות העולים. כחברי מחנות העולים גויסו כולם ל"הגנה" וערכו אימונים בקפא"פ (קרב פנים אל פנים) שבוצעו בסתר. האימונים נערכו במשקים ובבתי ספר בחיפה, ומבחינה זאת לא היו אז שום הבדלים בין בנים לבנות. בנשק חם אחזו משנת 1947.
כמו כן, השתתפו במסעות ובהפגנות של היישוב המאורגן נגד הבריטים. 
אותם ימים, ועדות בינלאומיות דנו בעתיד ארץ ישראל. ועדיין לא הורגשה סכנה, אך התנהל מאבק נגד האנגלים על ידי העפלה והפגנות. 
כשהיה אברהם בן 17 (1947) פרצו המאורעות. בלילות היו מחליפים אנשים בשמירה כדי שיוכלו לנוח. הוטל גם עליהם להוריד כרוזים של אצ"ל ולח"י ולהדביק במקומם כרוזים של ההגנה. 

הוא היה בתנועה 4 שנים עד שהתגייסו לפלמ"ח לגדוד השלישי בפלוגה א' בחטיבת יפתח. המחנה שלהם היה בקיבוץ חולתה, משם יצאו לכל מיני פעולות כגון ליווי שיירות לטבריה. נם היו מתאמנים ברובים ובמקלות. רובם היו סביב גיל 18.
בחודש מרץ 1948 בפעולת תגמול על הכפר "אכסניה" נהרגו שני חברי הכשרה ונפצעו חברים נוספים.
ב-14.05.48 היתה הכרזת המדינה, וביוני כל הפלוגה עברה להר כנען לעזרת צפת שהייתה במצור. בכיבוש צפת נפלו עוד שני חברי ההכשרה.
הכיבוש עצמו היה קשה מאד. הופעלה "דוידקה" בפעם הראשונה ונפלה פצצה אחת שמרוב רעש הבהילה את התושבים הערבים שהחלו לברוח.
לאחר מכן השתתפו בקרב הראשון של לטרון.
בהפוגה הראשונה תפסו את משלטי שער הגיא ולאחר מכן השתתפו במבצע דני (לשחרור לוד ורמלה). אז היו כבר במסגרת צבאית (צה"ל) עם מדים אך עוד לא הקפידו במיוחד על ענידת דרגות. בחודש אוגוסט ירדו לנגב לניר עם למבצע יואב לשחרור הנגב. באותה תקופה נכבשה אילת והחלו לשחרר אנשי הכשרות להתיישבות.

לאחר מבצע יואב, עלו לבית שאן לגיבוש הגרעין. שהו שם כחודשיים, קבלו שחרור מהצבא וחזרו להכשרה בחולתה. הם רצו להקים קיבוץ חדש בעין-גדי או באילת. מזכירות הקיבוץ המאוחד חייבה אותם להשלים את קיבוץ בית קשת כי סמוך למועד הזה נהרגו "השבעה" והיה חשוב לחזק את המשק. הסכסוך עם מזכירות הקיבוץ נמשך כחצי שנה עד שבסוף השתכנעו. לבית קשת הגיעו ב-2 במאי 1950 כ-80 איש אבל הרבה מהם עזבו מהר מאד. בתקופה זאת, עלו החברים על גבעת השהב, אבל לא היו מספיק מקומות מגורים, ועד שסיימו לבנות צריפים, חלק מההכשרה גרה במחנה הישן. חברי ההכשרה היו אז בני עשרים. בהתחלה היו קבוצה בפני עצמה אך לאחר מכן השתלבו בחברה.
אברהם גר כל הזמן גר למעלה בצריפים השוודים שחברי ההכשרה בנו. בכל חדר גרו 5 איש. התנאים היו מינימליים הייתה רק מקלחת ציבורית ורק שירותים ציבוריים, עוד לא היו מדרכות ובחורף הבוץ השתלט על הכל. למרות זאת, היו מפגשים חברתיים שמחים והרוח הצעירה עזרה להם להתגבר על כל הקשיים. 
בשנת 1953 התחתן אברהם עם משקה ז"ל שהגיעה לבית קשת חצי שנה לפני כן. בהמשך נולדו בתם מיכל ובנם עופר.
באותה תקופה החליף את השם שוורצבורד לשלו, ועבד בבניין. ב-1956  עבר לחקלאות במספוא ובגן ירק. הם עבדו בעזרת סוסים וכשתלו את גן הירק הביאו טרקטור חדש קטן. בשנת 1960 השתלב  בענף הפלחה בגידולי כותנה, שם עבד עד סוף שנות ה-80.
בסוף שנות ה-80 הפסיק את עבודתו בכותנה שלא התאימה לו פיזית ועבר לעבוד ב"מאזני שקל' שם הוא עסק בבניית מאזניים עד 2013.
בשנות חייו האחרונות, הצטרף למסגרת של מרכז יום "גיל הגליל".
אברהם אהב להסתובב עם הקלנועית שלו ברחבי הקיבוץ, להשתתף באירועי תרבות ונהנה להפגש עם המשפחות הצעירות שהצטרפו למשק.

אברהם נפטר ב-30 ביולי 2017.

הפרטים באדיבות ארכיון בית-קשת.

 

אלבום תמונות