לוחמת שפרון שרגא דבורה דושה ז"ל

קורות חיים

דבורה שפרון נולדה ב-30.9.1932 באוזרקוב, כפר ליד לודז' בפולין, להוריה ישראל והלה. במלחמת העולם השנייה נשלחה לגטו יחד עם כל משפחתה. אביה נרצח בחנק במשאיות הגזים בחלמנו ואמה מתה בגטו לודז'. כילדה הועסקה בעבודות כפיה, נשלחה לאושוויץ ושם הושמדה שארית משפחתה. רק דבורה ואחותה שרה (סטפה) שרדו. דבורה עמדה שבע פעמים לסלקציה שערך מנגלה: שש פעמים שלחה למוות ובכל פעם נמלטה,, הסתתרה והצליחה לחמוק. בפעם השביעית שלח אותה ימינה, לחיים. הן הוצעדו בצעדת המוות לברגן בלזן והיו על סף מוות כשהמחנה שוחרר. 

אחרי המלחמה נאספה על ידי ארגון הג'וינט לבית היתומים בלנקנזה ושם הוכשרה לעלייה ארצה. היא עלתה ארצה בשנת 1946, במסגרת עליית הנוער ועברה לקיבוץ קריית ענבים.  שם התגייסה לפלמ"ח ועברה קורס קשר במעלה החמישה,
השתתפה בקרבות ובהגנה על מעלה החמישה, הרדאר, קריית ענבים והשיירות לירושלים. בקיבוץ עברה את תקופת מלחמת השחרור. 

ב-1950 נישאה לישראל שרגא, ניצול שואה אף הוא שהצטרף לפרטיזנים ועלה ארצה בסיום המלחמה. הוא צורף לגדוד החמישי של הפלמ"ח ולחם בגזרות ירושלים והשפלה. הוא שירת בצה"ל עד שנהרג בשנת 1961 כסא"ל, מפקד גדוד 50 של הצנחנים. 

אחרי נישואיה, עבדה כמנהלת חשבונות בחברת תנובה. נולדו לה שלושה ילדים אותם גידלה לבד אחרי שבעלה נהרג. אחרי מספר שנים נישאה בשנית לישראל שפרון, שורד שואה, יוצא מיר, מניצולי אוסוולד רופאייזן, שחבר לפרטיזנים ולחם בצבא האדום לאחר מלחמת העולם השנייה. אחרי שנפצע והחלים, שהה במחנה מעצר בקפריסין לפני עלייתו ארצה.

יחד גידלו את בנו של ישראל מנישואיו הראשונים, צפריר, את בתם המשותפת, טלי, ואת שלושת ילדיה מנישואיה הראשונים: ארנון, ערן וסמדר. דבורה וישראל עבדו בתעשייה האווירית עד פרישתם לגמלאות.  דבורה המשיכה להיות פעילה מאוד במסגרות התנדבותיות, בין השאר כיו"ר גמלאי ויצ"ו במקום מגוריה. בשנת 2010 נפטר בעלה השני.  

דבורה נפטרה ממחלה קשה ב-22 באפריל 2019, מוקפת בילדיה, נכדיה וניניה. 

קורות החיים הועברו אלינו על ידי בנה ארנון שרגא ובתה טלי אשר.