טוראי קולטון מנחם ז"ל

קורות חיים

מנחם נולד בשנת 1928 בלודז', פולין. היה בגטו ובמחנות ריכוז עד השחרור במאי 1945.
מהמחנות נאסף עם חבריו בני גילו על ידי אנשי הבריגדה היהודית והועבר למוסד בפירנצה ומשם עלה לארץ במסגרת עלית הנוער וצורף לקיבוץ בית זרע.
בשנת 1947 גויס עם אחיו, פרץ קולטון ז"ל, לפלוגה א' בגדוד הראשון בחטיבת יפתח והשתתף בקרבות הגליל, במבצע "דני" ובקרבות שחרור
הנגב המנותק. נפצע קשה בקרב בחירבת מחאז ובין האלונקאים שפינו אותו היה גם אחיו פרץ.
עם תום הקרבות חזר לקיבוץ עין השופט. במסגרת המילואים סיים קורס מ"כים וקיבל דרגת סמל.
לאחר המלחמה עבד בחברת מקורות, בציוד מכני, כאחראי על צוות קודחים שעסק בחיפושי מים ונפט ברחבי ארץ.
כמו כן נשלח מטעם החברה לקידוחים לעבודה בחוץ-לארץ עד ליציאתו לגמלאות.

בשנת 2002 התפרסם ספרו בעל השם הסמלי "הקץ לשתיקה" בהוצאת דוקוסטורי בע"מ. ללא כאב ומבוכה, הוא כותב על מה שגרם לו לחמישים
וחמש שנות שתיקה: "התביישתי שהלכנו כצאן לטבח" ומדוע מצא שזה הזמן לסיים את שתיקתו: "..שמא אאחר לקיים את שהבטחתי לעצמי, לחלוק את קורות חיי עם בני ביתי ולהוסיף נדבך אישי לזיכרון ההיסטורי קולקטיבי".
בספרו, מנסה מנחם קולטון להסביר ולהמחיש, לכל מי שלא חווה על בשרו את השואה, מהי מציאות אכזרית של חרדה, חרפת רעב, "יאוש תהומי" ואי ודאות , הגורמים לשיבוש כל מנגנוני הנפש והרגש, שגרת החיים המערבת אסירים אלימים וסוהרים עם רישיון להרוג. קולטון מבקש להדגיש כי לא ויתר וכיצד ,ובעזרת  כוח רצון אדיר, נלחם לדבוק בחיים ולשמור על צלם אנוש .

כחלק מהמטרה העליונה "להזכיר ולא לשכוח" את העבר הטראומטי שמאפיין את מרבית ניצולי השואה, לקחו מנחם קולטון ורעייתו לידיה חלק פעיל כאנשי עדות בפעילות "תיאטרון עדּות" - ״לספר כדי לחיות״ המקיים מפגש בין-דורי, חינוכי וטיפולי, בין ניצולי שואה ובני הדור השני עם בני נוער. זו היתה עבורם "הדרך הטובה ביותר להנחיל לנוער הצעיר את נושא השואה ולהמחיש להם מה שאירע בצורה אנושית יותר בלי לחטט בזוועות.

מנחם קולטון התגורר בגבעתיים עד פטירתו בכ"ה בטבת תשפ"א, 9 בינואר 2021, כחודש וחצי אחרי פטירת רעייתו לידיה. 
על מצבתו נחרתו המילים:"אך ראשנו לא יישח, אנו אנו הפלמ"ח".