גולדרינג אריה

קורות חיים

אריה נולד ב-26 במאי שנת 1926, י"ג בסיוון תרפ"ו בפיוטריקוב-טריבונלסקי, פולין. אריה הוא ניצול שואה אשר עבר את כל החוויות הקשות במחנות כפייה ומחנות ריכוז, בתנאים תת-אנושיים עם סבל רב. להלן סיפור חייו: "...שוחררתי ממחנה המוות בוכנוולד ב-11 באפריל 1945 וכעבור כמה חודשים הגעתי ארצה ונשלחתי לפנימיה מוסד חינוכי חקלאי עד 1947. ולמרות שנשארתי לבד בחיים עם צלקות כואבות מהשואה האיומה ובלי משפחה, קשה להאמין שאכן שרדתי. ראיתי חובה והתגייסתי לפלמ"ח לגדוד הרביעי, פלוגה י', ואינני מצטער אפילו לרגע אחד. להפך, נפל עלי חלק גדול בשמחתי שזכיתי להשתתף בכל מיני קרבות במלחמת השחרור ובמערכות ישראל ובשמחה רבה מה שלא זכיתי בתקופת השואה. אשרינו שזכיתי והייתי בין אלה אשר בזכותם יש לנו חלק בתקומת מדינת ישראל. בשנת 1947 עם גיוסי לפלמ"ח, בקשתי להצטרף לפלי"ם בקיבוץ מעברות יחד עם חברי ראובן שדמי [שמדרה]. בנובמבר 1947 בתחילת המאורעות, נשלחתי עם כל המחלקה עם חברי ראובן שדמי, צבי תירוש [הרשל ווינברג] לנגב והועסקנו בשמירה על קו המים, וליווי אספקה ליישובי הנגב, ואחר כן נשלחנו לבית-אשל ונבטים לשמור ולהגן על הישובים הללו. ושם נשארנו עד שחרור באר-שבע שהייתה במצור. ובשלב מסויים החזירו חלק מהבחורים, ואני בתוכם לקיסריה על מנת להצטרף לקורס מפקדי סירות מספר 9. עם סיום הקורס נשלחתי למחנה סידני-עלי, ומשם נשלחתי לחמ"ד שהייתה אז בשלבים של יצור מרגמות 6 אינטש וגם השתתפתי עם המרגמות 6 אינטש בקרבות לטרון. ואחרי כן נשלחתי עם המרגמות לירושלים דרך כביש בורמה בלווי שיירות מזון, והמרגמות תחת שקי המזון עד לירושלים. ושם הייתי תקופה קצרה בבסיס מחנה שנלר. ואחר כן החזירו אותנו לחיל-הים. בחיל-הים שירתי בשייטת קטנה על ספינות משמר-חופים מ-21, מ-23 וגם על פולשת פ-53 עד שנת 1950. וב-13 באוגוסט 1951 התחתנתי עם אשתי פנינה. עבדתי בנמל 32 שנה ויצאתי לגמלאות. היום אני ב"ה, אבא לשלושה בנים שכולם שרתו בצה"ל וסבא ל-8 נכדים...". אריה מתגורר בחיפה.