דובינה ציבין רבקה רבקהלה ז"ל

קורות חיים

רבקה נולדה ב- 28.11.1930 בחיפה להוריה אליעזר ובלה (בטי) ציבין, אחות צעירה לכרמלה. היא למדה בבית הספר גאולה ובבית הספר החקלאי עיינות.
בשנת 1946 התגייסה לפלמ"ח במסגרת הכשרת הצופים עין גב. שרתה בפלוגה של הגדוד השלישי.
בעת מלחמת העצמאות שימשה בתפקידים שונים במסגרת הפלוגה ובעיקר היה מבשלת והכינה אוכל ללוחמים. הפלוגה לחמה במסגרת הגדוד השלישי של חטיבת יפתח.
בשרותה בצה"ל סיימה קורס אלחוט.
רבקה הייתה נשואה ליאיר ולהם נולדו שלושה ילדים. הייתה חברת קיבוץ פלמחים עד לפטירתה ב- 16.12.2009.

ילדותה עברה עליה בחיפה - לימודים, תנועת 'הצופים' וקשרים חמים עם משפחתה הענפה, קשרים עליהם הקפידה לשמור כל חייה.
לאחר סיום לימודיה ב'גאולה', המשיכה את לימודיה בבית הספר התיכון הריאלי בחיפה. כאשר אחותה החלה את לימודיה בסמינר
הקיבוצים, עברה המשפחה לחולון, לפרק זמן. אך עם שובם לחיפה רבקל'ה העדיפה להשלים את לימודיה בבית הספר החקלאי בעיינות.
לקראת סיום הלימודים ב- 1947 הגיעה לעיינות משלחת מהכשרת הצופים בעין גב, פלמ"חניקים צעירים שהצליחו לצרף לקבוצתם גם
את רבקל'ה.
רבקל'ה שרתה בפלמ"ח בחטיבת יפתח, בגדוד השלישי, עימם עלתה לעין זיתים ומשם להר כנען, בתקופת המצור על צפת וכיבוש העיר, משם הועברו לסרפנד ואח"כ הדרימו להוג.
ב1949 השתחררו חברי גרעין הצופים ד מהשירות וב 11.4.1949 הגיעה רבקל'ה אל חולות פלמחים, עם חבריה, להקים קיבוץ. בפלמחים, עבדה שנים רבות כאקונומית, מבשלת, וכמחסנאית בגדים, לסירוגין, ולמעלה מ- 25 שנים בספריה.
רבקל'ה אהבה את תפקידיה השונים והיתה יצירתית ומסורה וזכתה להערכת החברים. היא אהבה לבשל, ועד שכלו כוחותיה עוד ניתן היה למצוא תמיד משהו חם, משהו טרי ותמיד טעים בביתה.
במקביל לעבודתה, ובהתאמה לאהבתה הגדולה לתיאטרון וסרטים, היתה האחראית על הזמנת הסרטים שהוקרנו בקיבוץ - עד להתקנת טלויזיה בכבלים.
בשנת 1951 נשאו רבקל'ה ויאיר דובינה, כשנתיים אחר-כך נולד אודי בכורם, אחריו מיכל ולבסוף בועז. מסירותה לילדיה ולנכדיה היתה עצומה, גם כשבגרו עדין נותרו כנפיה פרושות רחב לחבקם ולסוכך. כאשר נולדה נינתה לא ידעה שמחתה וגאוותה גבולות - זו הנינה הראשונה בקיבוץ, הראשונה להיות דור שלישי במקום. נגה הפעוטה הסבה אושר רב והעניקה לה כוח גם בגבור מחלתה.
לאחר שנות פעילות רבות חלתה רבקל'ה במחלה שמתבטאת בחולשת שרירים. היא סרבה לוותר לחולשה אך התירה לעצמה להאט את הקצב.
כחודש לאחר שאובחנה שחמת הכבד בגופה, ב- 16.11.2009, נפטרה כאשר בני משפחתה לצדה.

אמא יקרה,
מותך בא לנו פתע,
משלל מחלותיך אותן עמסת בגבורה שקטה
שנים על שנים נאבקו בגופך,
כה מופלאה היתה דרך התמודדותך בן

עד כי נדמתה לנו כשק ענק אותו תוכלי לשאת עימך תמיד,
ופתאום לא היא.
מותך בא לנו פתע,
ממלוא אישיותך הדומיננטית שחיברה בדבק עז
ארבעה דורות חיים במשפחתנו,
כה חזק היה הדבק
עד כי חשנו שאי אפשר עוד להפריד בינינו,
ופתאום לא היא.
מותך בא לנו פתע,
מרוב שנים שחסינו בצל כנפייך הדואגות
מוגנים מפגע ומזל ביש יתמות ושכול,
כה רחוקים מעבר לחומות משפחתנו הבצורה היו הם
עד כי אווינו להאמין שהפכנו בלתי חדירים,
ופתאום לא היא.
מותך בא לנו פתע
כאחת האדם,
וזה כואב, כואב לנו נורא.
נזכור אותך חיה עימנו לעד.
אודי
נובמבר 2009

שלושים למות אמא
שלושים יום חלפו מאז מותה של אמא, כבר שלושים ימים... והדעת עדיין איננה מעכלת.
הנה, רק תמול שלשום הכל עוד היה אחרת, רגיל ושגרתי, כל כך רחוק מהמוות: ריח התבשילים שלך בכל פינה בבית; טלוויזיה אחת על ערוץ הטלנובלות והשניה על ערוץ הספורט; הטלנובלות והשניה על ערוץ הספורט; נוגה הנינה תיכף תבוא לביקור שכולו אושר ושמחה; את ואבא פותרים בדבקות עוד תשבץ, לא מוותרים על אף הגדרה; הנכדים קופצים מדי פעם לביקור, וגוני הנכד הקטן יבוא לאכול מהמטעמים של סבתא; וכמובן הקשר ההדוק עם האחות היקרה כרמלה.
והכל נקטע באחת.
המחלה הנוראית שפרצה במלוא העוצמה ובמהירות לא הותירה אחריה הרבה סיכויים. ליווינו אותך בימים הקשים האחרונים, בעיקר אבא ומיכל שלא משו ממיטתך, וראינו באיזה גבורה ואצילות נלחמת במאבק האחרון למען החיים, עד שאזלו כוחותיך.
אמא, אנו מודים לך על כל מה שנתת והענקת לנו בשנות חייך, ומבקשים את סליחתך על שקצרה ידינו מלגונן עליך בשעת מצוקתך.
אמא, אנו אוהבים אותך וכואבים מאוד את לכתך.
נזכור אותך לעד.
בועז
16 לדצמבר 2009

דודה ריבה,
כן, כך קראתי לך תמיד, כולנו במשפחה קראנו לך דודה ריבה, או האחות הקטנה של כרמלה...אני זוכר אותך בכל האירועים המשפחתיים בחיפה, בחולון, ביקום. תמיד בעלת דעה, מצויה בכל נושא, אשת שיחה מעולה.
אני מנסה להיזכר בכמה נושאים ואירועים שאני ודודה ריבה התחברנו אליהם.
אני זוכר את הנסיעה המשותפת שלנו לחו";ל, נסיעה שקבלתי מתנה מהורי לשחרור מהצבא. נסענו הורי כרמלה וזאב וריבה ויאיר דובינה, נסיעה משפחתית עם כל מה שמשתמע מזה...
אני זוכר היטב את הקפדנות שלה בטיול, בדיקה של כל מסלול בטיול, כל תחנה בדרך. היו ויכוחים לא פשוטים בנושא המסלול בין נציגת הפלמ"ח בטיול לבין נציג הייקים הלא הוא זאב אבא שלי. ריבה לא התביישה לעמוד על דעתה ובאמת תמיד הגענו בשלום לאן שרצינו, הודות לידע הרבה שלה. גם בארץ בחלק מהנסיעות המשותפות וגם בהנחיות שהיתה נותנת ליאיר בכל יציאה לדרך תמיד הקפידה שנצא מצוידים במלוא האינפורמציה על המסלול.
נושא שני שזכור לי מאד משיחות שלי עם ריבה היה נושא השינויים בקיבוץ שחלו לאחרונה, כלומר כל נושא ההפרטה בקיבוץ. הרגשתי שריבה מקבלת את הדברים קשה מאד, כאן הרגשתי אולי לראשונה את היחס החם שלה לחברים בקיבוץ פלמחים ולקיבוץ עצמו. שיחות רבות בנושא היו לנו בביקורים שלה אצלנו ביקום, ריבה היתה תמיד מתייעצת עם עידן הבן שלנו שהוא מרכז המשק היום ביקום. למה אנחנו, לא יכולים לעשות את מה שיקום מצליחים לעשות? שאלה תמיד.
כאן חשתי את האהבה הגדולה שלה לחברים ולקיבוץ פלמחים שהיתה בין המקימים שלו. הרבה חשיבה רצינית, ומסירות.

הנושא השלישי המשותף שלנו היה נושא התרבות, הקולנוע והתיאטרון בארץ ובקיבוץ, כאיש תיאטרון הייתי נוהג להזמין את ריבה ויאיר להצגות שבחלקן השתתפתי ובחלקן הייתי שותף בתור מפיק. ריבה אהבה מאד תיאטרון ועשתה מאמץ גדול לא לאכזב אותי ובאה לחלק גדול מההצגות שלי. תמיד היה לה מה להגיד לטוב ולרע, תמיד לעניין, תמיד קפדני ורציני, כמו שאני אהבתי לשמוע.
אני זוכר בגיל צעיר שלי את האהבה הגדולה שלה לקולנוע, כמה היתה נלהבת לספר לנו על הסרטים שהיתה בוחרת להקרנה בפלמחים, היתה זוכרת שמות של כל שחקן, כל שם של סרט. היינו צוחקים ומספרים שריבה נוסעת לתל-אביב ורואה 3 סרטים ביום, הקרנה בצהרים, אחה"צ ובערב ורק אחרי זה חוזרת לקיבוץ.
מיד הרגשת שזה הבייבי שלה, היא חיה את העניין. חיפשה כל הזמן חידושים והמצאות, גם בתקופה שהטלויזיה רק נכנסה לחדרים עשתה מאמצים להביא את המיטב. שוב קפדנות, עקשנות, וידע.
בשנה האחרונה, בשיחות הטלפון שהיו לנו, הרגשתי שמשהו לא טוב קורה לריבה, מין תחושה לא מוסברת, ההתלהבות, הנחרצות מכל דבר, הלהט שהיה הלך והתפוגג משהו, תמיד כאשר שאלתי "מה שלומך דודה ריבה?" התשובה הקבועה היתה "אני בסדר גמור, הכל בסדר.. מה שחשוב שנהיה בריאים...".
רק בחודש האחרון התחלנו לדאוג שמשהו לא טוב קורה, זה בא לנו בהפתעה גדולה מדי. נזכור אותך תמיד מלאת מרץ, דעתנית גדולה, בעלת יידע רב בנושאים שונים, עקשנית לא קטנה אבל בעיקר אזכור אותך כדודה ריבה.
יהי זכרך ברוך.
דורון גולן

הדברים באדיבות ארכיון פלמחים