סגן חנוך אורי ז"ל

קורות חיים

אורי חנוך נולד להוריו פרידה ושרגא חנוך בעיר קובנה, ליטא ב-28 במרץ 1928. אורי גדל במשפחה ציונית ולמד בגן ילדים ובגימנסיה עברית על-שם 'שוואבה' בקובנה עד כיתה ז' עם פלישת הגרמנים. כנער היה חניך בתנועת בית"ר. ב-1941, בהיותו בן 13, נכנס עם משפחתו לגטו קובנה ועבד במשרד גרמני. הצטרף למחתרת בגטו וסיכן את חייו כשגנב אישורי עבודה, בעזרתם איפשר ליהודים לברוח מהגטו. בעת אקציה שנערכה בגטו, החביא חנוך את אחיו בן התשע ובכך הציל את חייו. הוא לא גילה היכן מסתתר האח גם כשהוכה על ידי הגרמנים עד עילפון. הוריו, סביו ואחותו נספו במחנות. חנוך גורש לדכאו בטרנספורט באפריל 1945. כשהרכבת הופצצה נמלט ליערות, שם נמצא לאחר מספר ימים על ידי כוחות בעלות הברית. שלושה חודשים לאחר המלחמה מצא את אחיו. האח דניאל חנוך תועד לפני מספר שנים בסרט "פיצה באושוויץ". בעדותו ב"יד ושם" אמר חנוך על הגרמנים "על שגזלתם מאתנו את היכולת להרגיש, לאהוב, לבכות, לצחוק - על כך לא אסלח לכם". לאחר המלחמה עבד חנוך כמחנך בגרמניה ובאיטליה, עד שעלה לארץ ישראל בשנת 1946 באניית המעפילים "וג'ווד" והצטרף כחבר לקיבוץ אלונים. ב-1948 הצטרף לפלמ"ח לגדוד הרביעי והשתתף בשחרור ירושלים מהמצור. אורי נטל חלק בליווי השיירות לירושלים, שבעים ימי לחימה. עם בסיס היציאה בקריית ענבים ומעלה החמישה. הוא נטל חלק בניסיון הפריצה לעיר העתיקה. שרת תחת הפיקוד של אורי בן ארי. אורי חנוך המשיך לשרת כקצין בצה"ל עד 1951 בחיל המיעוטים ולאחר מכן בחטיבה 2. עבר קורס קצינים וסיים את השירות בשנת 1952 בדרגת סגן. במשך עשור עבד בחברות תעשייה שונות. ב-1961 הפך ליזם והקים את מפעל הפלסטיק "פולייר".  היה חבר מועצת המנהלים של ועידת התביעות, אחד מנציגיהם בפועל של הניצולים יהודי ליטא במשא ומתן מול ממשלת ליטא, יו"ר האגודה של ניצולי מחנות דכאו, לנדסברג וקאופרינג בישראל, חבר הנהלה של קרן הזיכרון של בווריה, המופקדת על שימור מחנות דכאו ופלוסנבורג, חבר הנהלה של ארגון ההשבה העולמי היהודי איל"ר - WJRO ומדליק משואות ב'יד ושם' בשנת 2006. אורי חנוך התגורר בכפר שמריהו עד לפטירתו באחד בספטמבר שנת 2015.