לוחם אלחנן רבינוביץ שמואל

קורות חיים

בספרו "מקובנה לרחובות" כתב שמואל אלחנן את סיפור חייו. מספר זה נלקחו הפרטים הבאים. 

שמואל אלחנן נולד בשנת 1930 בליטא בעיר קובנה, להוריו שולמית ויצחק ושני אחיו עמוס ובנימין. הבית היה בית ציוני והילדים ספגו מהוריהם את הציונות ואת   השאיפה להגיע לארץ ישראל, חונכו בעברית ויידיש וידעו את שתי השפות על בורין. הוריהם גם חינכו אותם לחיות בצניעות. קובנה היתה משופעת בחינוך ובתרבות יהודיים ואף ציוניים. שמואל החל את חינוכו בגן הילדים שהיה חלק מבית הספר העברי הפרטי "גימנסיון שוואבה" החינוך העברי נמשך עד כתה ד' ונפסק בשנת 1940 עם כניסת הצבא האדום לליטא (במסגרת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב בין גרמניה לרוסיה) . הילדים קיבלו גם חינוך מוסיקלי, כימיה וצילום שהאב העניק להם. 

באפריל 1940 עלו שני אחיו של שמואל לארץ . עם פרוץ המלחמה בליטא בשנת 1941 גברה האנטישמיות, החלו בגירוש 'אלמנטים לא רצויים' לסיביר. ביולי הוקם גטו קובנה והמשפחה עברה לגטו. עם סגירת בית הספר החל שמואל לעבוד במכונאות ולאחר מכן בחרטות. את בר-המצווה חגג בגטו בשנת 1943. עם חיסול הגטו בשנת 1944, גורשו יהודי קובנה למחנה הריכוז דכאו. הם שוחררו ב-2 במאי 1945.  בתחילת נובמבר 1945 עלתה המשפחה ארצה בעזרת סרטיפיקטים שקיבלה בזכות שני הבנים הבכורים ששרתו בצבא הבריטי. שמואל החל ללמוד בתיכון חדש במטרה להתקבל ל'כדורי'. הוא הצטרף ל'הגנה' ועבר אימוני גדנ"ע. עם פרוץ מלחמת השחרור, החלו ב'כדורי' אימונים גלויים בנשק והתלמידים השתתפו בשמירות על בית הספר. יחד עם חבריו ללימודים התגייסו לפלמ"ח לפלוגה ב' של הגדוד הראשון.  במהלך הקרבות סביב משמר העמק הועברו לקיבוץ דליה והצטרפו לקרבות העמק והסביבה, השתתפו במבצע 'מטאטא' לניקוי הדרך בין טבריה לראש פינה, בקרב על הכפר אקברה שלמרגלות צפת ובקרב מלכיה. בהמשך יצאה היחידה לקרבות נוספים ובהם הפשיטה על כפר חולה בלבנון. בחודש יולי 48 נפל חלל בנימין, אחיו של שמואל. 

בהמשך ירדה חטיבת יפתח לנגב הנצור להחליף את חטיבת הנגב של פלמ"ח. הם ישבו בשובל ומשם יצאו לקרבות לטיהור הנגב וישיבה במשלטים מול רצועת עזה וכיס פלוג'ה.  כמו כן היו מועסקים בפריקת מטוסי המטען שהביאו אספקה לנגב. מהנגב עלתה החטיבה חזרה לצפון והשתתפה בקרבות בהם הטרדת העיר עכו כסיוע לכיבושה. 

לאחר פירוק הפלמ"ח, המשיך לשרת בגדוד 22 בחטיבת כרמלי אשר הפך לגדוד משמר גבולות, עד לשחרורו מהצבא בינואר 1950 ובסוף השנה החל בלימודי מוסמך בחקלאות באוניברסיטה העברית בירושלים וברחובות.
בקיץ 1951 עבר קורס קצינים ושרת במילואים פעיל במשך תקופת הלימודים.
שמואל אלחנן לימד ועבד ב'כדורי' בשנים 1955-1957. בפברואר 1957 התחתן עם ציפורה לבית גרומט והם התגוררו בירושלים עד שעברו להתגורר ברחובות. בשנים 1964-1965 שהו בברקלי לרגל פוסט דוקטורט של ציפורה. 
בשנת 1995 פרש שמואל לגמלאות מעבודתו כמנהל השירות להגנת הצומח במשרד החקלאות. מאז מתנדב ב"עמך" המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי השואה והדור השני ועוסק בתחביב החרטות שנשאר לו מימי בגטו. 

לשמואל וציפורה נולדו בנימין ועפרה, הנכדים אילן, גל, ענבר, יעל ויפעת. ציפורה עבדה כפרופסור לביוכימיה במכון ויצמן. היא נפטרה ב-2007 אחרי יובל שנות נישואים.